תיקון 8 לחוק האומנה: הורה אומנה יכול לתת הסכמה לתרופה פסיכיאטרית לילד, ומגבלת הגיל 56 בוטלה
מיולי 2026 הורה אומנה מוסמך לתת הסכמה לכך שהילד יקבל תרופה בשל אבחנה פסיכיאטרית, לפי המלצת פסיכיאטר. אשפוז פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי אחר עדיין דורשים את ההורים או החלטה אחרת. במקביל בוטל התנאי שלפיו אומן צריך להיות מתחת לגיל 56.
עובדות מהירות
- חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו-2026, התקבל בכנסת ב-17 ביולי 2026 ופורסם ברשומות (ספר החוקים 3559, עמ' 830) ב-20 ביולי 2026. החוק אינו קובע מועד תחילה מאוחר יותר, ולכן לפי הכלל הרגיל הוא חל מיום פרסומו.
- לפני התיקון, פרט 5 בתוספת השנייה לחוק קבע שהאומן אינו מוסמך לתת הסכמה לטיפול פסיכיאטרי או לאשפוז פסיכיאטרי, "ובכלל זה לטיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות". התיקון מחק את הסיפה הזו.
- התיקון הוסיף לתוספת הראשונה (רשימת העניינים שבהם לאומן יש סמכות) את פרט 3א: "מתן הסכמה לנטילת תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית, לפי המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר או של רופא מתמחה בתחומים כאמור במסגרת התמחותו".
- אשפוז פסיכיאטרי וטיפול פסיכיאטרי שאינו תרופתי נשארו ברשימת העניינים שהאומן אינו מוסמך לתת להם הסכמה (פרט 5 בתוספת השנייה, בנוסחו החדש).
- באומנת חירום ההסדר שונה: לפי סעיף 63 לחוק, אומן חירום מוסמך רק בעניינים שבפרט 1 לתוספת הראשונה (בדיקה וטיפול רפואי כלליים), וסעיף 43(א) ו-(ג) עד (ה) אינם חלים עליו, אלא אם הגורם המוסמך החליט אחרת. לכן הסמכות החדשה לגבי תרופה פסיכיאטרית אינה חלה באומנת חירום באופן אוטומטי.
- לפי סעיף 43(ה)(1) לחוק, אם הורה הילד מודיע לאומן שהוא מתנגד להפעלת סמכות באחד העניינים שבתוספת הראשונה, והם לא מגיעים להסכמה, העניין עובר למנחה האומנה, ואם צד לא מקבל את הכרעתו, אפשר להביא את המחלוקת להכרעת מפקח.
- התיקון מחק מסעיף 24(א)(2) את התנאי שלפיו מבקש רישיון אומנה "טרם מלאו לו 56 שנים". לפי דברי ההסבר, הגיל עדיין נבחן כחלק מהערכת הכשירות של המבקש, ובכלל זה ביחס לגיל הילד שיושם אצלו.
הרבה ילדים באומנה מגיעים אחרי טראומה, הזנחה או ניתוקים, וחלקם מאובחנים עם קשיים נפשיים או רגשיים שדורשים טיפול תרופתי. עד יולי 2026 נוצר מצב מתסכל: הורה האומנה, שמגדל את הילד ביום יום, לא היה מוסמך לתת הסכמה לתרופה שפסיכיאטר המליץ עליה, וצריך היה לחכות להסכמת ההורים הביולוגיים או לתהליך ארוך מול הרווחה. תיקון מס' 8 לחוק אומנה לילדים משנה את זה, ובמקביל מבטל את מגבלת הגיל המרבי לאומנים.
מה היה המצב עד עכשיו
חוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016, מחלק את ההחלטות על הילד לשתי רשימות. בתוספת הראשונה מופיעים עניינים שבהם לאומן יש סמכות לתת הסכמה, למשל בדיקה וטיפול רפואי (כולל נטילת תרופות וחיסונים הניתנים לכלל הילדים), אבחון התפתחותי וטיפול בליקויים, בדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות וטיפול פסיכולוגי, הפניה לוועדת השמה בחינוך המיוחד והגשת תביעה לגמלת ילד נכה. בתוספת השנייה מופיעים עניינים שהאומן אינו מוסמך להחליט עליהם. פרט 5 בתוספת השנייה קבע שהאומן אינו מוסמך לתת הסכמה לטיפול פסיכיאטרי או לאשפוז פסיכיאטרי, "ובכלל זה לטיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות".
בפועל, האומן יכול היה להסכים שהילד ייבדק אצל פסיכיאטר, אבל לא להסכים לתרופה שהפסיכיאטר המליץ עליה. דברי ההסבר להצעת החוק מציינים שבמציאות יש ילדים באומנה שזקוקים למענה פסיכיאטרי שכולל אבחון וטיפול תרופתי, ושהמטרה היא להבטיח רצף טיפולי.
מה התיקון משנה
התיקון התקבל בכנסת ב-17 ביולי 2026 ופורסם ברשומות ב-20 ביולי 2026. הוא אינו קובע מועד תחילה מאוחר יותר, ולכן הוא חל מיום הפרסום. התיקון עושה שני דברים בעניין הזה:
- מוסיף לתוספת הראשונה את פרט 3א: מתן הסכמה לנטילת תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית, לפי המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, או של רופא מתמחה בתחומים אלה במסגרת התמחותו.
- מוחק מפרט 5 בתוספת השנייה את המילים על תרופות פסיכיאטריות. הפרט נשאר בנוסח: "מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי או לאשפוז פסיכיאטרי".
כלומר, רק ההסכמה לתרופה לפי המלצת פסיכיאטר עברה לסמכות האומן. אשפוז פסיכיאטרי, וגם טיפול פסיכיאטרי שאינו תרופתי (כולל טיפול במרפאה), נשארו מחוץ לה. חשוב לדעת שהצעת החוק המקורית (פ/6566/25) הייתה רחבה יותר: היא ביקשה להעביר לסמכות האומן כל טיפול פסיכיאטרי שאינו אשפוז, בנימוק שטיפול מרפאתי דומה לכל טיפול רפואי אחר, ואילו אשפוז כרוך בהוצאה מהבית ובהגבלת חירות ומחייב פיקוח ובחינה נפרדים. הנוסח שהתקבל בסוף צר יותר, ומעביר לאומן רק את ההסכמה לטיפול התרופתי.
למי זה חשוב במיוחד
לילדים באומנה עם הפרעות קשב, חרדה, דיכאון, הפרעות התנהגות, הפרעת היקשרות או קשיים נפשיים אחרים, שפסיכיאטר ילדים ונוער ממליץ להם על טיפול תרופתי. עכשיו הורה האומנה יכול לחתום על ההסכמה בעצמו, בלי שהטיפול תלוי בהסכמת ההורים. עדיין צריך ליידע אותם מראש, והם יכולים להתנגד (ראו בהמשך). שימו לב לנוסח: החוק מדבר על המלצה של פסיכיאטר (מומחה או מתמחה). אם התרופה ניתנת על ידי רופא אחר, למשל נוירולוג ילדים או רופא משפחה, החוק החדש לא מתייחס לכך במפורש, ולכן כדאי לברר מראש מול מנחה האומנה מה הדרך הנכונה במקרה שלכם.
ההורים הביולוגיים עדיין בתמונה
הסמכות החדשה לא מוחקת את מקומם של ההורים. סעיף 43(ד) לחוק מחייב את האומן ליידע את ההורים מראש, ישירות או דרך מנחה האומנה, על כוונתו לתת הסכמה בעניינים שבפרטים 2 עד 5 ו-12 בתוספת הראשונה. הפרט החדש 3א ממוקם בין הפרטים האלה, ולכן כדאי לצאת מנקודת הנחה שחובת היידוע חלה גם עליו, ובכל מקרה לעדכן את מנחה האומנה לפני תחילת הטיפול.
אם הורה מתנגד, חל המנגנון של סעיף 43(ה)(1): האומן מודיע למנחה האומנה, המנחה פועל להביא את הצדדים להסכמה, ואם אין הסכמה הוא מחליט בעניין. מי שלא מקבל את ההחלטה יכול לבקש שהמחלוקת תובא להכרעת מפקח. חשוב לדעת גם שסמכויות האומן יכולות להיות מוגבלות בהסכם האומנה, בצו של בית משפט או בהחלטה של הגורם המוסמך (סעיף 43(ב)), ולכן כדאי לבדוק מה כתוב בהסכם שלכם.
באומנת חירום ההסדר שונה. לפי סעיף 63 לחוק, אומן חירום מוסמך רק בעניינים שבפרט 1 לתוספת הראשונה (בדיקה וטיפול רפואי כלליים), אלא אם הגורם המוסמך החליט אחרת. לכן הסמכות החדשה לתת הסכמה לתרופה פסיכיאטרית לא חלה באומנת חירום באופן אוטומטי, וכדאי לברר מול העובדת הסוציאלית או מנחה האומנה מה נקבע לגבי הילד.
כשהילד צריך אשפוז או טיפול שאינו בסמכות האומן
אשפוז פסיכיאטרי עדיין דורש הסכמה של ההורים או החלטה אחרת לפי דין. סעיף 43(ז) לחוק קובע שאם מנחה האומנה מוצא, על סמך חוות דעת רפואית, שהילד זקוק בהקדם לטיפול כזה, ולא התקבלה הסכמת ההורים בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ-45 ימים ממועד חוות הדעת, והוא סבור שדחיית הטיפול אינה לטובת הילד, עליו להביא את העניין למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית שבה גרים ההורים, כדי שתשקול פנייה לבית המשפט. במצב חירום רפואי פועלים כמובן מיד דרך מוקדי החירום ובית החולים.
ביטול מגבלת הגיל 56 לאומנים
אותו תיקון מחק מסעיף 24(א)(2) לחוק את התנאי שלפיו מי שמבקש רישיון אומנה "טרם מלאו לו 56 שנים". קודם לכן אפשר היה לקבל רישיון חריג למבקש מבוגר יותר רק בנסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הילד. באומנת חירום המגבלה לא חלה, ובאומנת קרובים אפשר היה לאשר השמה גם בלי לעמוד בתנאי הגיל (סעיף 38(ג)(2) לחוק). גיל המינימום לאומן, 25, נשאר בחוק, ואפשר לחרוג ממנו רק ברישיון אומנה חריג בנסיבות מיוחדות (סעיף 25) או באישור מיוחד באומנת קרובים (סעיף 38(ג)(2)). לפי דברי ההסבר, התפיסה המקצועית היום היא שגם אומן מעל גיל 56 יכול למלא את התפקיד היטב, בין השאר מפני שאנשים מבוגרים יציבים ומבוססים יותר ופנויים יותר, והמטרה היא לגייס עוד משפחות אומנה, שיש קושי למצוא.
ביטול המגבלה לא אומר שכל מבקש יאושר. מנחה האומנה עדיין מעריך את כשירות המבקש ונותן חוות דעת, ולפי דברי ההסבר נבחנת בה גם השפעת הגיל על ההתאמה, ובכלל זה לגיל הילד שיושם. שר הרווחה נדרש לדווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אחת לחצי שנה במשך שנתיים, כמה בקשות הוגשו וכמה רישיונות ניתנו למבקשים בני 56 ומעלה (לא כולל אומנת חירום ואומנת קרובים).
מה כדאי לעשות
- אם פסיכיאטר המליץ על טיפול תרופתי לילד שבאומנה אצלכם, עדכנו את מנחה האומנה ובקשו לוודא שאין הגבלה על הסמכות שלכם בהסכם האומנה.
- שמרו את ההמלצה הכתובה של הפסיכיאטר, עם שמו ותחום ההתמחות שלו, כי הסמכות החדשה תלויה בהמלצה כזו.
- אם ההורים מתנגדים, אל תתווכחו ישירות. העבירו את העניין למנחה האומנה לפי המנגנון שבחוק.
- אם אתם מעל גיל 56 ושוקלים להיות משפחת אומנה, אפשר לפנות לעמותות האומנה שמפעילות את השירות מטעם משרד הרווחה ולהגיש בקשה.
יש לכם שאלה על זכויות של ילד באומנה, כולל ילד עם מוגבלות? אנחנו ב-For You עוזרים בלי עלות, בטלפון 03-382-5888.
המידע כאן הוא מידע כללי בלבד, נכון לנובמבר 2026, ואינו מהווה ייעוץ משפטי אישי.
שאלות נפוצות
ממתי הורה אומנה יכול לחתום על הסכמה לתרופה פסיכיאטרית?
התיקון פורסם ברשומות ב-20 ביולי 2026 ואינו קובע מועד תחילה אחר, ולכן הוא חל מיום הפרסום. מאותו יום הסמכות לתת הסכמה לנטילת תרופה בשל אבחנה פסיכיאטרית, לפי המלצת פסיכיאטר, מופיעה בתוספת הראשונה לחוק, שהיא רשימת העניינים שבהם לאומן יש סמכות.
האם זה כולל כל תרופה שהילד צריך?
הפרט החדש מדבר על תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית, לפי המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה, בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, או של מתמחה בתחומים אלה. תרופות רגילות (למשל אנטיביוטיקה או חיסונים הניתנים לכלל הילדים) היו בסמכות האומן גם קודם, לפי פרט 1. אם תרופה ניתנת על ידי רופא שאינו פסיכיאטר, החוק החדש לא מתייחס לכך במפורש, וכדאי לברר מראש מול מנחה האומנה.
ומה לגבי אשפוז פסיכיאטרי?
אשפוז פסיכיאטרי, וגם טיפול פסיכיאטרי שאינו תרופתי, נשארו מחוץ לסמכות האומן. דברי ההסבר להצעת החוק המקורית מסבירים שאשפוז כרוך בהוצאה מהבית ובהגבלת חירות, ולכן הוא מחייב פיקוח ובחינה נפרדים. ההצעה המקורית ביקשה להעביר לאומן גם טיפול פסיכיאטרי מרפאתי, אבל הנוסח שהתקבל העביר רק את ההסכמה לתרופה. כשילד זקוק לכך ואין הסכמה של ההורים, סעיף 43(ז) לחוק קובע מסלול דרך מנחה האומנה והמחלקה לשירותים חברתיים, שעשויה לשקול פנייה לבית המשפט.
ההורים הביולוגיים מתנגדים לתרופה. מה קורה?
הסמכות החדשה נמצאת בתוספת הראשונה, ולכן חל עליה מנגנון ההתנגדות שבסעיף 43(ה)(1): האומן מודיע למנחה האומנה, המנחה מנסה להביא את הצדדים להסכמה, ואם אין הסכמה הוא מחליט. מי שלא מקבל את ההחלטה יכול לבקש שהמחלוקת תובא להכרעת מפקח.
אנחנו אומנת חירום. הסמכות החדשה חלה גם עלינו?
לא באופן אוטומטי. לפי סעיף 63 לחוק, באומנת חירום לאומן יש סמכות רק בעניינים שבפרט 1 לתוספת הראשונה (בדיקה וטיפול רפואי כלליים), אלא אם הגורם המוסמך החליט אחרת. הפרט החדש 3א, על תרופה בשל אבחנה פסיכיאטרית, לא חל עליכם אם לא נקבע אחרת, ולכן כדאי לברר מול העובדת הסוציאלית מה נקבע לגבי הילד.
אני מעל גיל 56. אפשר להיות עכשיו משפחת אומנה?
התנאי שלפיו מבקש רישיון אומנה צריך להיות מתחת לגיל 56 נמחק מהחוק. זה לא אומר שכל מבקש יאושר: מנחה האומנה עדיין מעריך את כשירות המבקש, ולפי דברי ההסבר הוא בוחן גם את השפעת הגיל על ההתאמה, ובכלל זה ביחס לגיל הילד. באומנת חירום מגבלת הגיל לא חלה גם קודם, ובאומנת קרובים אפשר היה לאשר חריגה ממנה. גיל המינימום, 25, נשאר בחוק, ואפשר לחרוג ממנו רק ברישיון חריג או באומנת קרובים.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 08.11.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888