שלוש שנים במעצר בית: כשאין סנקציה על מי שלא משתף פעולה עם דרכי הטיפול
דוח מבקר המדינה מצא שבניגוד לחוק טיפול בחולי נפש, חוק הסעד לא מאפשר להטיל סנקציה על אדם עם מוגבלות שכלית שלא משתף פעולה עם דרכי הטיפול, ותיאר מקרה של מעצר בית שהתארך לשלוש שנים.
עובדות מהירות
- דוח מבקר המדינה מצא שבניגוד לחוק טיפול בחולי נפש, חוק הסעד אינו מקנה לוועדת האבחון או לבית המשפט סמכות לקבוע גורם מפקח על מימושן של דרכי הטיפול שנקבעו לאדם עם מוגבלות שכלית, וממילא אינו מאפשר להטיל עליו סנקציות אם לא שיתף פעולה עם דרכי הטיפול (עמוד 249).
- בפברואר 2016 הציעה פרקליטת מחוז לתת מענה לבעיה על ידי דרישת צו מבחן שיאפשר פיקוח והטלת סנקציות, אך עד למועד סיום הביקורת המשנה לפרקליט המדינה לענייני פלילים לא החליט אם לאמץ את ההצעה או לתת מענה אחר (עמוד 249-250).
- במקרה שבדקה הביקורת קבעה ועדת האבחון ביולי 2015 כי הטיפול המתאים לאדם מסוים עם מוגבלות שכלית הוא השמה במסגרת חוץ-ביתית, אך ההמלצה על המסגרת הספציפית המתאימה ניתנה בידי שירות המבחן רק בספטמבר 2017, כך שמעצר הבית של אותו אדם התארך לשלוש שנים (עמוד 250).
- בפברואר 2012 דן בית המשפט בעניינו של אדם הסובל מדמנציה שנמצא שאינו כשיר לעמוד לדין, ולדברי בית המשפט הועבר "כתפוח אדמה לוהט" בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, שלא מצאו לו מוסד מתאים, עד שבית המשפט הורה על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי חרף התנגדות הפסיכיאטר המחוזי (עמוד 251).
- בדצמבר 2012 דן בית המשפט בעניינו של נאשם שלגביו התקבלו שתי חוות דעת מקצועיות סותרות: חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה שאינו סובל ממחלת נפש, ואילו חוות הדעת של ועדת האבחון קבעה שהוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי, עד שבית המשפט קבע שהוא חייב להיות מטופל גם בידי משרד הבריאות וגם בידי משרד הרווחה (עמוד 251).
כשבית המשפט קובע שנאשם עם מוגבלות שכלית או נפשית אינו כשיר לעמוד לדין, או שאינו בר עונשין, ההליך הפלילי הרגיל מתחלף לרוב בקביעת דרכי טיפול, כמו השמה בהוסטל, אשפוז פסיכיאטרי או מעון נעול. דוח מבקר המדינה על הבטחת זכויות אנשים עם מוגבלות בהליכים משפטיים בדק איך מתקבלות ההחלטות האלה בפועל, ומצא מערכת שבה אין כמעט אכיפה, ושבה שני גורמים מקצועיים יכולים לחלוק זה על זה בלי מנגנון ברור להכרעה.
אין סמכות להטיל סנקציה
כאשר אדם עם מוגבלות נפשית מוגדר כמי שאינו בר ענישה או אינו כשיר לעמוד לדין, חוק טיפול בחולי נפש מאפשר לבית המשפט להורות על אשפוזו או על טיפול בו, ובכך מבטיח מנגנון פיקוח מסודר. לעומת זאת, כשמדובר באדם עם מוגבלות שכלית, חוק הסעד אינו מקנה לא לוועדת האבחון במשרד הרווחה ולא לבית המשפט סמכות לקבוע גורם מפקח על מימושן של דרכי הטיפול שנקבעו לו. המשמעות היא שאם האדם לא משתף פעולה עם הטיפול שנקבע לו, אין כלים להטיל עליו סנקציה כלשהי, ואין פיקוח שמוודא שהוא בכלל עובר את הטיפול. בפברואר 2016 הציעה פרקליטת מחוז לתת מענה לפער הזה באמצעות דרישת צו מבחן, שהיה מאפשר פיקוח והטלת סנקציות במקרה של אי-עמידה בתנאיו, אך עד למועד סיום הביקורת המשנה לפרקליט המדינה לענייני פלילים לא החליט אם לאמץ את ההצעה הזאת או לתת מענה אחר.
שנתיים בין קביעת הטיפול לאיתור המסגרת
גם כשההחלטה על דרך הטיפול כן מתקבלת, יישומה בפועל יכול להתעכב זמן ארוך במיוחד. הביקורת מצאה מקרה שבו ועדת האבחון קבעה כבר ביולי 2015 שהטיפול המתאים לאדם מסוים עם מוגבלות שכלית הוא השמה במסגרת חוץ-ביתית, אבל ההמלצה על המסגרת הספציפית המתאימה התקבלה משירות המבחן רק בספטמבר 2017, למעלה משנתיים לאחר מכן. משום כך התארך מעצר הבית של אותו אדם עם מוגבלות שכלית לשלוש שנים תמימות, בזמן שכל מה שהיה נדרש הוא איתור מסגרת ספציפית פנויה עבורו.
"כתפוח אדמה לוהט" בין שני משרדים
כשמדובר באדם עם ריבוי מוגבלויות, למשל שכלית ונפשית גם יחד, בית המשפט מפנה אותו גם לוועדת האבחון של משרד הרווחה וגם לפסיכיאטר של משרד הבריאות, ולעיתים החלטותיהם המקצועיות סותרות. בפברואר 2012 דן בית המשפט בעניינו של אדם הסובל מדמנציה שנמצא לא כשיר לעמוד לדין. לדברי בית המשפט עצמו, האדם הועבר "כתפוח אדמה לוהט" בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, ששני הגורמים בו לא הצליחו למצוא לו מוסד מתאים, עד שבית המשפט נאלץ להורות על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי, בעודו ער לכך שמדובר במוסד לא מתאים ולמרות התנגדותו המפורשת של הפסיכיאטר המחוזי. בדצמבר אותה שנה, במקרה אחר, קיבל בית המשפט שתי חוות דעת סותרות ממש: חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה שהנאשם אינו סובל ממחלת נפש, וחוות דעת של ועדת האבחון שקבעה שהוא כן זקוק לטיפול פסיכיאטרי. בית המשפט פתר את הסתירה בכך שקבע שהנאשם חייב להיות מטופל גם בידי משרד הבריאות וגם בידי משרד הרווחה.
מה אפשר לעשות בפועל
- אם בן משפחה עם מוגבלות שכלית נמצא בהליך פלילי וממתין לקביעת מסגרת טיפולית, כדאי לוודא שהעובד הסוציאלי או עורך הדין המייצג עוקבים אחר הפער בין קביעת דרך הטיפול הכללית לבין איתור מסגרת ספציפית, ולדרוש עדכון סדיר.
- אם ניתנות חוות דעת מקצועיות סותרות ממשרד הבריאות ומשרד הרווחה, אפשר לבקש מבית המשפט לזמן ישיבת בירור משותפת בין הגורמים, כדי למנוע עיכוב ממושך.
- אפשר לפנות לסניגוריה הציבורית או לעורך דין פרטי כדי לבקש מבית המשפט להתייחס במפורש לעיכוב, כפי שקרה במקרים שתוארו בדוח.
אם בן משפחה עם מוגבלות שכלית או נפשית מעורב בהליך פלילי ולא בטוחים מה קורה בהמשך הדרך, אנחנו ב-For You כאן לעזור בחינם ובעברית. חייגו 03-382-5888.
שאלות נפוצות
מה קורה אם אדם עם מוגבלות שכלית לא משתף פעולה עם דרכי הטיפול שנקבעו לו?
לפי דוח מבקר המדינה, בשונה מחוק טיפול בחולי נפש, חוק הסעד לא מקנה לוועדת האבחון או לבית המשפט סמכות לקבוע גורם מפקח שיוודא שהאדם עומד בדרכי הטיפול, וממילא אי אפשר להטיל עליו סנקציות אם לא שיתף פעולה. הצעה לפתור זאת באמצעות צו מבחן הועלתה עוד ב-2016 ולא הוכרעה עד סיום הביקורת.
איך ייתכן שמעצר בית התארך לשלוש שנים?
במקרה שתואר בדוח, ועדת האבחון קבעה כבר ביולי 2015 שהאדם זקוק להשמה במסגרת חוץ-ביתית, אבל ההמלצה על המסגרת הספציפית התקבלה משירות המבחן רק בספטמבר 2017, למעלה משנתיים אחר כך. הפער הזה בין קביעת דרך הטיפול הכללית לבין איתור המסגרת הספציפית הוא שגרם למעצר הבית להתארך כל כך.
מה קורה כשמשרד הבריאות ומשרד הרווחה חלוקים על מי אחראי לטיפול באדם?
הדוח מתאר מקרים שבהם החלטות מקצועיות סותרות בין הגורמים גרמו לעיכובים ואף לפתרונות לא מתאימים, כמו אדם עם דמנציה שהועבר "כתפוח אדמה לוהט" בין שני המשרדים עד שאושפז בבית חולים פסיכיאטרי חרף התנגדות מפורשת של פסיכיאטר.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 12.09.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888