ירידה של 23%, עלייה של 33%: איך מערכת החינוך עברה משילוב כפוי המציאות למדיניות מוצהרת
דוח מבקר המדינה מתעד מגמה ברורה בין 1995 ל-2001: פחות ילדים במסגרות נפרדות לחינוך מיוחד, הרבה יותר ילדים משולבים בחינוך הרגיל.
עובדות מהירות
- מספר התלמידים במסגרות החינוך המיוחד ירד מכ-41,100 בשנת הלימודים התשנ"ו (1995/96) לכ-31,700 בשנת הלימודים התש"ס (1999/2000), ירידה של כ-23% (עמוד 228 בדוח).
- בשנת הלימודים התשס"א (2000/01) חל היפוך קל במגמה ומספר התלמידים במסגרות החינוך המיוחד עלה במעט, לכ-32,400 (עמוד 228 בדוח).
- במקביל לירידה במסגרות החינוך המיוחד, מספר התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים הלומדים בחינוך הרגיל עלה מכ-90,000 בשנת 1994 לכ-120,000 בשנת 2001, עלייה של כ-33% (עמוד 228 בדוח).
- הירידה במספר התלמידים במסגרות החינוך המיוחד ניכרה הן במוסדות לחינוך מיוחד והן בכיתות לחינוך מיוחד שפעלו בתוך בתי ספר רגילים (עמוד 228 בדוח).
עד אמצע שנות ה-90 שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה רגילה היה בעיקר תוצאה של מציאות: מחסור במסגרות מתאימות, או בחירת הורים. דוח מבקר המדינה על שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל מראה איך זה הפך בתוך כמה שנים למדיניות מוצהרת, עם נתונים שמוכיחים את גודל השינוי.
23% פחות תלמידים במסגרות נפרדות
בין שנת הלימודים התשנ"ו (1995/96) לשנת הלימודים התש"ס (1999/2000) ירד מספר התלמידים במסגרות החינוך המיוחד מכ-41,100 לכ-31,700, ירידה של כ-23%. הירידה הזו לא התרכזה רק בסוג אחד של מסגרת: היא ניכרה הן במוסדות עצמאיים לחינוך מיוחד והן בכיתות לחינוך מיוחד שפעלו בתוך בתי ספר רגילים. בשנת הלימודים התשס"א (2000/01) המגמה התמתנה מעט והמספר עלה חזרה לכ-32,400.
33% יותר תלמידים בחינוך הרגיל
בצד השני של המשוואה, מספר התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים שלמדו בחינוך הרגיל גדל בהתמדה: מכ-90,000 בשנת 1994 לכ-120,000 בשנת 2001, עלייה של כ-33%. כלומר, בתוך כשבע שנים נוספו למערכת החינוך הרגילה כ-30,000 תלמידים נוספים בעלי צרכים מיוחדים, בלי שהתווסף להם בהכרח מערך תמיכה תואם (ראו גם הכתבה שלנו על פער המימון בין שתי המסגרות).
מדיניות שהתחילה ב-1996
לפי הדוח, השינוי הזה לא קרה מעצמו. ב-1996 החל משרד החינוך להפעיל את "תכנית השילוב", מכוח חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, שהעניק עדיפות עקרונית לשילובו של ילד בעל צרכים מיוחדים במסגרת חינוכית רגילה על פני מסגרת נפרדת. המדיניות הזו היא שעומדת מאחורי שינוי כיוון כה חד בתוך פחות מעשור.
מה זה אומר עבורכם
אם אתם הורים לילד עם צרכים מיוחדים ועומדים בפני החלטה בין מסגרת חינוך מיוחד למסגרת רגילה עם שילוב, כדאי לדעת שהמגמה הארצית ברורה: הולכים ועוברים יותר ויותר תלמידים לחינוך הרגיל. זה לא אומר שזו הבחירה הנכונה לכל ילד, אלא שכדאי לבדוק בקפידה מה בדיוק מערכת התמיכה שתעמוד לרשות ילדכם בכל אחת מהאפשרויות, ולא להניח שהיא זהה.
המידע כאן הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי אישי. לבירור הזכויות שלכם אפשר לפנות לייעוץ חינם בטלפון 03-382-5888.
שאלות נפוצות
מה בעצם קרה למערכת החינוך המיוחד בין אמצע שנות ה-90 ל-2001?
לפי דוח מבקר המדינה, בין שנת הלימודים התשנ"ו (1995/96) לתש"ס (1999/2000) ירד מספר התלמידים במסגרות החינוך המיוחד בכ-23%, מכ-41,100 לכ-31,700, ובשנה שלאחר מכן, התשס"א, הוא עלה שוב מעט לכ-32,400 (עמוד 228 בדוח).
לאן בדיוק עברו התלמידים שיצאו ממסגרות החינוך המיוחד?
הדוח מראה שבמקביל לירידה במסגרות החינוך המיוחד, חלה עלייה מקבילה במספר התלמידים בעלי צרכים מיוחדים שלמדו בחינוך הרגיל: מכ-90,000 בשנת 1994 לכ-120,000 בשנת 2001, עלייה של כ-33% (עמוד 228 בדוח).
זו הייתה מגמה מכוונת של משרד החינוך?
הדוח מתאר זאת כתוצאה של מדיניות המשרד שהחלה ב-1996, עם הפעלת תכנית השילוב מכוח חוק חינוך מיוחד, שהעדיפה ככלל את שילובם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל על פני השמתם במסגרות נפרדות (עמוד 228 בדוח).
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 12.10.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888