הוכרה כבעלת 100 אחוז נכות ותעודת עיוור, אבל תביעת הביטוח שלה נדחתה: כך פירש בית המשפט את הגדרת העיוורון בפוליסה

עובדות מהירות

• אישה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת 100 אחוז נכות, ובידה תעודת עיוור, תבעה את כלל חברה לביטוח לתשלום תגמולים בגין ארבע פוליסות בריאות המזכות בפיצוי במקרה של עיוורון. בכל הפוליסות הוגדר עיוורון כ"איבוד מוחלט ובלתי הפיך של כושר הראייה בשתי העיניים, כפי שנקבע על ידי רופא מומחה".
• המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר הדס קליש, קבעה שלפי התקנים בישראל ובעולם עיוור הוא מי ששדה ראייתו אינו עולה על 20 מעלות בעין הטובה, לעומת שדה ראייה תקין של 180 מעלות, ושל התובעת הצטמצם ל-5 מעלות מרכזיות בלבד, אף פחות מכך בעין שמאל.
• המומחה מטעם התובעת, פרופ' יוסי פיקל, העריך את נכותה ב-120 אחוז נכות משוקללת (20 אחוז עקב חדות ראייה ו-100 אחוז עקב אובדן שדה ראייה), וקבע שמצבה בלתי הפיך וצפוי להחמיר, וכי היא זקוקה לעזרה צמודה בכל פעילויותיה. המומחה מטעם כלל, ד"ר יצחק ליפשיץ, הסכים לחומרת הפגיעה אך טען שאינה עונה על הגדרת העיוורון בפוליסה.
• השופט זיוון אלימי מבית משפט השלום ברמלה קבע שאין מחלוקת רפואית ממשית בין שלושת המומחים, ושהשאלה האמיתית היא משפטית: האם המצב הרפואי המוסכם עונה על הניסוח המדויק של הפוליסה. הוא דחה את טענת כלל שעיוורון פירושו חושך מוחלט בלבד, אך קבע שהכרעת התביעה תלויה בסרטוני תחקיר שהציגה החברה.
• סרטוני התחקיר הראו שהתובעת מתניידת באופן עצמאי בלי מקל הליכה או כלב נחייה, ומתנהלת ללא סיוע חיצוני. השופט הבהיר שאינו מטיל ספק באמינותה, אך קבע שהיכולת התפקודית שהוצגה אינה עולה בקנה אחד עם דרישת "איבוד מוחלט" של כושר הראייה, דחה את התביעה וחייב אותה לשלם לכלל 20,700 שקל.