נער בן 14 אושפז בכפייה בטענה לפסיכוזה: בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור על אשפוז פסיכיאטרי כפוי של קטין שהידרדר מבחינה נפשית בעקבות עיסוק אינטנסיבי במדיטציה בטיבט, והורה על הפסקת האשפוז הכפוי בתנאים.
עובדות מהירות
- נער שהוריו התגרשו כשהיה כבן שנה, גדל במשמורת אמו, בעלת תואר דוקטור העוסקת בטיפול אלטרנטיבי ובתורות בודהיסטיות.
- בספטמבר 2007, כשמלאו לנער 12, לקחה אותו אמו ללהסה שבטיבט. שם סירב ללמוד עם בני גילו, החל ללמוד טיבטית באוניברסיטה עם מבוגרים, והחל לעסוק במדיטציה באופן אינטנסיבי.
- ביולי 2008 חלה ירידה חדה במצבו הנפשי: הנער סירב לאכול, הפסיק לדבר, החל לפצוע את עצמו ואיבד שליטה על תפקודים בסיסיים. בעקבות אירועים באזור נדדו הנער ואמו דרך סין, הונג קונג וברזיל, ומצבו המשיך להידרדר, עד שחזרו לישראל במרץ 2009.
- ב-15.3.2009 אושפז הנער במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים זיו בצפת, ואובחן כמצוי במצב פסיכוטי קטטוני: אינו מתמצא בזמן ובמקום, שוכב שעות ללא תזוזה, ולעיתים אינו מסוגל לאכול בעצמו.
- לאחר שהאם התנגדה להמשך הטיפול, הוא אושפז בכפייה מ-30.3.2009 לפי הוראת סגן הפסיכיאטר המחוזי, ובית המשפט לנוער בקריות הורה ב-10.5.2009 על הארכת האשפוז הכפוי בשלושה חודשים נוספים, גם לאור המלצת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער.
- האם טענה שמדובר במצב מדיטטיבי מוכר ונורמטיבי בתרבות הטיבטית, בעל שיטות טיפול מקומיות מוכרות, ולא במצב פסיכוטי של ממש.
- בערעור, קבע השופט יצחק עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפסק דין מיום 12.7.2009, כי לאחר כארבעה חודשי אשפוז, כשהשיפור במצבו הנפשי של הנער מועט אם בכלל, יש מקום להורות על הפסקת האשפוז הכפוי. השופט ציין שאין לנתח את המקרה כעימות בין רפואה מערבית למזרחית, אלא להתמקד בזכותו של הנער להחלים בדרך המתאימה לאופן שבו נוצר מצבו.
- בית המשפט הורה על שחרור הנער מהאשפוז הכפוי, בכפוף לתנאים: הגבלת יציאה מהארץ למשך שנה, ופיקוח מקצועי על מצבו בקהילה.
נער שהידרדר מבחינה נפשית בעקבות שהות ממושכת בטיבט ועיסוק אינטנסיבי במדיטציה אושפז בכפייה במחלקה פסיכיאטרית. כשבית משפט לנוער הורה על הארכת האשפוז, הגיע הערעור לבית המשפט המחוזי.
מה קרה במקרה שנדון בפסק הדין
בספטמבר 2007, כשמלאו לנער 12, לקחה אותו אמו ללהסה שבטיבט. שם החל לעסוק במדיטציה באופן אינטנסיבי, ובמהלך 2008 חלה ירידה חדה במצבו הנפשי: סירוב לאכול, הפסקת דיבור, פציעה עצמית ואיבוד שליטה על תפקודים בסיסיים. לאחר נדודים דרך כמה מדינות, חזרו הנער ואמו לישראל במרץ 2009, ומצבו המשיך להידרדר.
האשפוז וההליכים שקדמו לערעור
ב-15.3.2009 אושפז הנער בבית החולים זיו בצפת ואובחן במצב פסיכוטי קטטוני. לאחר שהאם התנגדה להמשך הטיפול, הוא אושפז בכפייה, ובית המשפט לנוער בקריות הורה על הארכת האשפוז בשלושה חודשים נוספים, בהתבסס גם על המלצת ועדה פסיכיאטרית מחוזית. האם טענה שמדובר במצב מדיטטיבי מוכר בתרבות הטיבטית ולא בפסיכוזה של ממש.
מה קבע בית המשפט המחוזי
השופט יצחק עמית קבע שלאחר כארבעה חודשי אשפוז, כשהשיפור במצבו הנפשי של הנער מועט אם בכלל, יש מקום להורות על הפסקת האשפוז הכפוי. השופט הדגיש שאין להתייחס למקרה כעימות בין רפואה מערבית למזרחית, אלא להתמקד בזכותו של הנער להחלים בדרך המתאימה לאופן שבו נוצר מצבו.
מה נפסק בפועל
בית המשפט הורה על שחרור הנער מהאשפוז הכפוי, בכפוף לתנאים: הגבלת יציאה מהארץ למשך שנה, ופיקוח מקצועי על מצבו בקהילה.
מה המשמעות עבורכם
אם בן משפחה שלכם נמצא באשפוז פסיכיאטרי כפוי וההחלטה נראית לכם לא מידתית, יש לכם זכות לערער לבית המשפט המחוזי, גם כשוועדה פסיכיאטרית המליצה אחרת. לעזרה בבדיקת הזכויות שלכם, צוות For You ישמח לעזור לכם בחינם בטלפון 03-382-5888.
שאלות נפוצות
בית משפט לנוער הורה על הארכת אשפוז כפוי. אפשר לערער על זה?
כן. פסק דין אמיתי של בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בדיוק ערעור כזה: על החלטת בית משפט לנוער להאריך אשפוז כפוי, ועל המלצת ועדה פסיכיאטרית מחוזית לעשות כן, והורה על הפסקת האשפוז הכפוי.
מה קורה כשיש מחלוקת בין ההורים על הצורך באשפוז?
במקרה האמיתי שנדון, האב הסכים להמשך האשפוז והאם התנגדה לו. בית המשפט בחן את העובדות לגופן ולא הכריע לפי עמדת הורה אחד בלבד, אלא בחן האם מתקיימים התנאים החוקיים להמשך אשפוז כפוי.
האם בית המשפט חייב לקבל את המלצת הוועדה הפסיכיאטרית?
לא. במקרה האמיתי שנדון, הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לילדים ולנוער המליצה על הארכת האשפוז הכפוי, אך בית המשפט המחוזי בחן את מכלול הראיות ובסופו של דבר הורה דווקא על שחרור הקטין, בכפוף לתנאים.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 26.10.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888