פי 2.5 סיכון תמותה: קבלת גמלת סיעוד עצמה כגורם סיכון עצמאי, מחקר מירושלים
מחקר אורך מירושלים מוצא שקבלת גמלת סיעוד עצמה, ולא רק המחלות שגרמו לה, מהווה גורם סיכון עצמאי מובהק לתמותה תוך חמש שנים.
עובדות מהירות
- בגיל 85, שיעור התמותה בחמש השנים שלאחר מכן הגיע ל-54.8% בקרב מקבלי גמלת הסיעוד לעומת 22.5% בלבד בקרב מי שלא קיבלו אותה, ותבנית דומה נמצאה גם בגיל 90 (57.3% מול 37.4%) (עמוד 13 במסמך).
- לאחר תיקנון (הקבלת גורמים) לגורמי סיכון מוכרים לתמותה, נמצא כי עצם הזכאות לגמלת סיעוד מהווה גורם סיכון עצמאי ומובהק סטטיסטית לתמותה, עם יחס סיכון (Hazard Ratio) של 2.5 בגיל 85 (רווח סמך 95% של 1.95 עד 3.21) ו-1.44 בגיל 90 (רווח סמך 95% של 1 עד 2.08) (עמוד 14 במסמך).
- במודל הרב-משתני לניבוי תמותה נמצא שגם מגדר זכר (יחס סיכון 1.71 בגיל 85), דיכאון (יחס סיכון 1.30 בגיל 85) וחוסר פעילות גופנית (יחס סיכון 0.59 בגיל 85, כלומר פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון) היו גורמי סיכון עצמאיים לתמותה לצד הזכאות לגמלת סיעוד (עמוד 14 במסמך).
לצד בחינת הגורמים המנבאים זכאות לגמלת סיעוד, בדק צוות המכון לחקר הזקנה בהדסה הר הצופים גם שאלה נוספת: האם קבלת גמלת סיעוד קשורה לתמותה מוקדמת יותר. הבדיקה נעשתה על משתתפי המחקר הלונגיטודינלי של הזקנה בירושלים, כאשר ההישרדות שלהם נבדקה עד שנת 2015 באמצעות מאגר הנתונים של המוסד לביטוח לאומי.
פערי תמותה גדולים בין זכאים ללא-זכאים
הממצא הראשוני של המחקר חד וברור: בגיל 85, שיעור התמותה בחמש השנים שלאחר הבדיקה עמד על 54.8% בקרב מי שקיבלו גמלת סיעוד, לעומת 22.5% בלבד בקרב מי שלא קיבלו אותה, פער המובהק סטטיסטית. תבנית דומה, גם אם מעט פחות קיצונית, נמצאה גם בגיל 90, שם עמדו שיעורי התמותה על 57.3% מול 37.4%.
גם לאחר תיקנון: הזכאות עצמה היא גורם סיכון
מה שהופך את הממצא הזה למשמעותי במיוחד הוא שהקשר בין קבלת הגמלה לתמותה לא נעלם גם לאחר שהחוקרים תיקננו (הקבילו) בין קבוצות המחקר לפי גורמי סיכון מוכרים אחרים לתמותה, כמו מגדר, דיכאון ורמת פעילות גופנית. במודל הרב-משתני, זכאות לגמלת סיעוד המשיכה להיות גורם סיכון עצמאי ומובהק לתמותה, עם יחס סיכון של 2.5 בגיל 85, כלומר סיכון גבוה פי 2.5 בערך לתמותה בהשוואה למי שאינם זכאים, ויחס סיכון של 1.44 בגיל 90. במודל זה נמצאו גם מגדר זכר, דיכאון וחוסר פעילות גופנית כגורמי סיכון עצמאיים נוספים לתמותה.
מה המשמעות
החוקרים מציעים הסבר לכך שעצם קבלת גמלת הסיעוד קשורה לתמותה גבוהה יותר: קשיש שכבר זכאי לגמלה, ותפקודו ירוד מלכתחילה, נוטה לפתח עם הזמן סיבוכים נוספים והחמרה במחלות קיימות, מה שמקצר את תוחלת חייו מעבר למה שניתן להסביר בגורמי הסיכון הידועים בלבד. ממצא זה, לצד הממצאים האחרים במחקר, מציב את הזכאות לגמלת סיעוד לא רק כמדד למצב תפקודי נוכחי, אלא גם כאינדיקציה למגמת הידרדרות עתידית.
שאלות נפוצות
האם קבלת גמלת סיעוד מגדילה את הסיכון לתמותה?
המחקר מצא שכן, גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון מוכרים אחרים: הזכאות לגמלת סיעוד עצמה נמצאה כגורם סיכון עצמאי ומובהק לתמותה, עם יחס סיכון של 2.5 בגיל 85 ו-1.44 בגיל 90 (עמוד 14 במסמך).
מה היו שיעורי התמותה בפועל בקרב מקבלי הגמלה לעומת מי שלא קיבלו אותה?
בגיל 85, תוך חמש שנים נפטרו 54.8% ממקבלי הגמלה לעומת 22.5% בלבד ממי שלא קיבלו אותה. בגיל 90 עמדו השיעורים על 57.3% מול 37.4% (עמוד 13 במסמך).
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 14.09.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888