השכלה אקדמית מעלה את שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בעד 63%, אך יציבות התעסוקה נשארת נמוכה בקרב מתמודדי נפש
מחקר ביטוח לאומי מראה שהשכלה אקדמית מקטינה משמעותית פערי תעסוקה, אך יציבות תעסוקתית נמוכה נותרת אתגר לאנשים עם בעיה נפשית או מוגבלות שכלית.
עובדות מהירות
- בקרב בני 35 עד 49 עם 20% נכות רפואית לפחות, שיעור התעסוקה של בעלי השכלה אקדמית עמד על כ-65% בשנת 2015, שיעור גבוה בכ-63.5% משיעור התעסוקה של מי שאינם אקדמאים (עמוד 16 במסמך).
- בבדיקת יציבות תעסוקתית לאורך חמש שנים נמצא כי אנשים המתמודדים עם בעיה נפשית או עם מוגבלות שכלית התפתחותית עבדו בממוצע הכי פחות חודשים מתוך 60 החודשים האחרונים, אך גם רשמו את השיפור הגדול ביותר: בקרב מתמודדי נפש עלה הממוצע מ-28 ל-30 חודשים, ובקרב בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית מ-33 ל-36 חודשים (עמוד 17 במסמך).
- מבחינת החלפת מקומות עבודה, אנשים שהתמודדו עם בעיה נפשית החליפו הכי הרבה מקומות עבודה מכל קבוצות הליקוי, בפער ניכר, ולאורך השנים הקושי הזה אף גדל, מכ-2.95 מקומות עבודה בממוצע בחמש שנים לכ-3.1. הקבוצה היציבה ביותר הייתה בעלי ליקוי אורוגניטלי, שעבדו בממוצע ב-1.95 מקומות עבודה בלבד באותה תקופה (עמוד 17 במסמך).
מחקר של מינהל המחקר והתכנון בביטוח הלאומי, שעקב אחר תעסוקת אנשים עם 20% נכות רפואית לפחות, מצא שהשכלה אקדמית היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שמצמצמים פערי תעסוקה, אך גם שקיימים הבדלים גדולים בין קבוצות ליקוי שונות ביכולת לשמור על עבודה יציבה לאורך זמן.
השכלה אקדמית כמנוף לתעסוקה
בקרב בני 35 עד 49 עם 20% נכות רפואית לפחות, שיעור התעסוקה של בעלי השכלה אקדמית עמד על כ-65% בשנת 2015, שיעור גבוה בכ-63.5% משיעור התעסוקה של מי שאינם אקדמאים באותה קבוצת גיל. הפער הזה עקבי בכל קבוצות הגיל שנבדקו במחקר, ומצביע על כך שהשכלה גבוהה יכולה לשמש מעין תחליף למגבלות פיזיות או תפקודיות שאנשים עם מוגבלות מתמודדים איתן בשוק העבודה.
מי מתקשה הכי הרבה לשמור על עבודה יציבה
מעבר לשאלה אם אדם מועסק או לא, המחקר בדק גם את יציבות התעסוקה שלו לאורך זמן, באמצעות שני מדדים: ממוצע חודשי העבודה מתוך חמש השנים האחרונות, וממוצע מספר מקומות העבודה שהוחלפו באותה תקופה. בשני המדדים בלטו לרעה אנשים המתמודדים עם בעיה נפשית או עם מוגבלות שכלית התפתחותית: הם עבדו בממוצע הכי מעט חודשים מתוך 60 החודשים האחרונים, אך דווקא הם רשמו גם את השיפור הגדול ביותר לאורך השנים שנבדקו, בקרב מתמודדי נפש מ-28 ל-30 חודשים, ובקרב בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית מ-33 ל-36 חודשים.
בהיבט של החלפת מקומות עבודה, אנשים שהתמודדו עם בעיה נפשית בלטו במיוחד: הם החליפו הכי הרבה מקומות עבודה מכל קבוצות הליקוי, בפער ניכר, וגם קושי זה הלך וגדל עם השנים, מכ-2.95 מקומות עבודה בממוצע בחמש שנים לכ-3.1. לשם השוואה, הקבוצה היציבה ביותר, בעלי ליקוי אורוגניטלי, עבדה בממוצע ב-1.95 מקומות עבודה בלבד באותה תקופה.
הממצאים האלה מרמזים שתנודתיות במצב הרפואי, בייחוד אצל מי שמתמודד עם בעיה נפשית או מוגבלות שכלית התפתחותית, פוגעת ביכולת להתמיד באותה עבודה לאורך זמן, גם כשההשתלבות הראשונית בשוק העבודה מצליחה.
שאלות נפוצות
כמה יותר סיכוי יש לאדם עם מוגבלות בעל השכלה אקדמית להיות מועסק?
בקרב בני 35 עד 49, שיעור התעסוקה של בעלי השכלה אקדמית גבוה בכ-63.5% משיעור התעסוקה של מי שאינם אקדמאים, כ-65% מול כ-40% (עמוד 16 במסמך).
איזו קבוצה מתקשה הכי הרבה לשמור על יציבות תעסוקתית?
אנשים המתמודדים עם בעיה נפשית או עם מוגבלות שכלית התפתחותית: הם עבדו הכי מעט חודשים מתוך חמש השנים שנבדקו, ומי שהתמודדו עם בעיה נפשית גם החליפו הכי הרבה מקומות עבודה (עמוד 17 במסמך).
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 14.09.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888