ForYou בשבילך

ציוד ובריאותעודכן: 30.07.2026

איסוף אבנים ומינרלים כתחביב בישראל: מה אומר חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים

מדריך לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע ולאיסוף אבנים, מינרלים ומאובנים בישראל: מתי אסור, מתי צריך היתר, ומה שונה מחוק העתיקות.

עובדות מהירות

  • סעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, אוסר לבצע בשמורת טבע או בגן לאומי פעולה המהווה פגיעה, ובכלל זה קטיפה, עקירה ונטילה של חי, צומח או דומם, אלא בהיתר בכתב ממנהל רשות הטבע והגנים.
  • אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), תשס"ה-2005, מגדירה מאובנים, וכן נטיפים וזקיפים וזקיפי מלח, כערכי טבע מוגנים בכל שטח המדינה, גם מחוץ לגבולות שמורת טבע או גן לאומי מוכרזים.
  • הפרת האיסור על פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי לפי סעיף 30(ד) לחוק היא עבירה פלילית שדינה מאסר, כקבוע בסעיף 57(ב) לחוק.
  • אפשר לבדוק מראש את גבולות שמורות הטבע והגנים הלאומיים המוכרזים במערכת הממשלתית govmap.gov.il, לפני יציאה לאיסוף בשטח פתוח.
  • ההגבלה על איסוף אבנים ומינרלים מבוססת על חוק גנים לאומיים ושמורות טבע ועל אכיפת רשות הטבע והגנים, בשונה מחוק העתיקות ורשות העתיקות, החלים על ממצאים ארכיאולוגיים ולא על חומר גיאולוגי.

איסוף אבנים, מינרלים וגבישים משטח פתוח הוא תחביב נגיש יחסית, שאינו דורש מאמץ גופני קיצוני ומתאים לקצב אישי. אבל בישראל, לפני שיוצאים לשטח, כדאי להכיר מסגרת חוקית שקיימת ואוכפת בפועל: חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998. זהו חוק שונה לגמרי מחוק העתיקות שחל על תחביב גילוי מתכות, ולכן חשוב לא לערבב בין השניים.

מה בדיוק אומר החוק

סעיף 30(ד) לחוק קובע כי בתוך שמורת טבע או גן לאומי מוכרזים, אסור לבצע פעולה המהווה או עלולה להוות פגיעה, ובכלל זה קטיפה, עקירה ונטילה של חי, צומח או דומם, וכן שינוי צורתו או תנוחתו הטבעית, אלא בהיתר בכתב ממנהל רשות הטבע והגנים. במילים פשוטות: הרמת אבן, מינרל או גביש משטח שמורה מוכרזת ולקיחתם הביתה, גם בלי כוונה רעה, היא בדיוק סוג הפעולה שהסעיף הזה נועד למנוע.

לא רק בתוך שמורה: ערכי טבע מוגנים בכל הארץ

נקודה חשובה שרבים מפספסים: ההגנה אינה מוגבלת רק לגבולות שמורה או גן מוכרזים. אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), תשס"ה-2005, קובעת רשימה של ערכי טבע המוגנים בכל שטח המדינה, אלא אם נאמר אחרת לצידם. ברשימה זו נכללים, בין היתר, מאובנים, וכן נטיפים וזקיפים וזקיפי מלח. המשמעות המעשית: איסוף מאובן או תצורת נטיף, גם באזור פתוח שאינו שמורת טבע מוכרזת, עשוי להיות אסור מכוח ההכרזה הזו, בעוד שאיסוף אבן רגילה שאינה מאובן מחוץ לשמורה אינו כפוף לאותה הגבלה ספציפית.

מה קורה למי שמפר את האיסור

מדובר בעבירה פלילית של ממש. סעיף 57(ב) לחוק קובע ענישה, לרבות מאסר, בגין פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי בניגוד לסעיף 30(ד). זו אינה הצהרת כוונות סתמית, ורשות הטבע והגנים מפעילה יחידת אכיפה ומוקד מידע לצורך כך.

איך בודקים מראש אם מקום מסוים מוכרז

לפני יציאה לאיסוף בשטח, אפשר ורצוי לבדוק את גבולות שמורות הטבע והגנים הלאומיים המוכרזים במערכת המיפוי הממשלתית govmap.gov.il. בדיקה כזו לוקחת דקות ספורות, וחוסכת מצב שבו נוסעים מרחק לא קטן ומגלים בשטח שהמיקום מוגן ואסור לאיסוף. עבור אדם שכל יציאה לשטח כרוכה בתכנון ובהשקעת אנרגיה, זו בדיקה שכדאי לעשות מהבית ולא להשאיר למקרה.

מה שונה מחוק העתיקות

חשוב להבחין בין שני מסגרות חוק נפרדות. תחביב גילוי מתכות, כפי שמפורט במדריכים אחרים באתר זה, כפוף בעיקרו לחוק העתיקות ולאכיפת רשות העתיקות, ועניינו ממצאים ארכיאולוגיים. איסוף אבנים ומינרלים, לעומת זאת, כפוף לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע ולאכיפת רשות הטבע והגנים, וגם כאשר יש חפיפה גיאוגרפית בין השטחים, למשל אתר עתיקות שנמצא בתוך שמורת טבע, מדובר בשתי מערכות היתרים נפרדות שיכולות לחול במקביל.

מה עם היתר לאיסוף מדעי או מחקרי

מי שיש לו עניין ממשי, לא רק מזדמן, למשל לצורך מחקר, לימוד או תיעוד גיאולוגי מסודר, יכול לפנות ולבדוק אפשרות לקבלת היתר בכתב ממנהל רשות הטבע והגנים, כפי שדורש החוק. מדובר בהליך פרטני שנבחן לפי המקרה, ולא במסלול אוטומטי לכל מי שמבקש.

לסיכום

איסוף אבנים ומינרלים יכול להיות תחביב חוץ נעים, אבל בישראל הוא כרוך בהגבלה חוקית אמיתית שחשוב להכיר לפני שיוצאים לשטח. הכלל הפשוט: בדקו מראש אם המקום מוכרז כשמורת טבע או כגן לאומי, זכרו שמאובנים ותצורות נטיפים מוגנים בכל הארץ ולא רק בתוך שמורות, ובכל ספק פנו ישירות לרשות הטבע והגנים.

שאלות נפוצות

מותר לי להרים ולקחת הביתה אבן שמצאתי בטיול בטבע?

זה תלוי במיקום. בתוך שמורת טבע או גן לאומי מוכרזים, סעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע אוסר על נטילת אבן, מינרל או כל חומר דומם אחר בלי היתר בכתב ממנהל רשות הטבע והגנים. מחוץ לשטח מוכרז כזה, האיסור הספציפי הזה אינו חל, אך עדיין כדאי לוודא שהקרקע אינה בבעלות פרטית לפני שנוגעים בה.

יש הבדל בין אבן רגילה למאובן מבחינת החוק?

כן, והבדל משמעותי. אכרזת ערכי הטבע המוגנים משנת 2005 קובעת שמאובנים, וכן נטיפים, זקיפים וזקיפי מלח, הם ערכי טבע מוגנים בכל שטח המדינה, ולא רק בתוך שמורות וגנים מוכרזים. כלומר איסוף מאובן עלול להיות אסור גם מחוץ לשמורת טבע, בעוד שאיסוף אבן רגילה שאינה מאובן מחוץ לשמורה אינו כפוף לאותה הגבלה ספציפית.

מה העונש בפועל על הפרת האיסור?

סעיף 57(ב) לחוק קובע ענישה פלילית, לרבות מאסר, בגין פגיעה בשמורת טבע או בגן לאומי בניגוד לסעיף 30(ד). מדובר בעבירה אמיתית ולא בהמלצה כללית בלבד.

איך יודעים אם אזור מסוים מוכרז כשמורת טבע או כגן לאומי?

אפשר לבדוק מראש את גבולות השטחים המוכרזים במערכת המיפוי הממשלתית govmap.gov.il. בדיקה כזו לוקחת כמה דקות ויכולה למנוע כניסה לא מודעת לשטח מוגן.

זה אותו חוק שחל על תחביב גילוי מתכות?

לא. תחביב גילוי מתכות כפוף בעיקר לחוק העתיקות ולאכיפת רשות העתיקות, שעניינו ממצאים ארכיאולוגיים. איסוף אבנים ומינרלים כפוף לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, ולאכיפת רשות הטבע והגנים, שעניינו שמירה על ערכי טבע. מדובר בשני מסגרות חוק נפרדות ובשני גופי אכיפה שונים.

המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 30.07.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888