ניידות ורכבעודכן: 28.07.2026

משרד התחבורה או נציבות שוויון זכויות: מי מטפל בתלונת נגישות בתחבורה הציבורית

תלונת נגישות בתחבורה הציבורית: מתי פונים לרשות הארצית לתחבורה ציבורית ומתי לנציבות שוויון זכויות, ומה כל גורם באמת יכול לעשות.

אחת השאלות הנפוצות ביותר כשמתרחש כשל נגישות בתחבורה הציבורית היא לאן בדיוק להפנות את התלונה. בישראל פועלים במקביל שני גורמים שיש להם נגיעה לנושא, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וכל אחד מהם בוחן את האירוע מזווית שונה. המדריך הזה מסביר את חלוקת הסמכויות בפועל.

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית: הרגולטור התפעולי

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית פועלת במסגרת משרד התחבורה, ותפקידה המרכזי הוא לפקח על מפעילי התחבורה הציבורית, ובכלל זה חברות האוטובוסים, רכבת ישראל והרכבות הקלות, ולוודא שהם עומדים בתנאי הרישיון שקיבלו מהמדינה. חובות הנגישות, כמו תחזוקת רמפות, סיוע לנוסעים המשתמשים בכיסא גלגלים, והתאמת תחנות, הן חלק מתנאי הרישיון הזה. כשמוגשת תלונה לרשות הארצית לתחבורה ציבורית, היא נבחנת בעיקר דרך השאלה האם המפעיל התנהל כראוי מול הרישיון וההתחייבויות התפעוליות שלו.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: הזווית של חוק השוויון

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות פועלת מתוקף חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שבו יש פרק ייעודי לזכות לתחבורה ציבורית נגישה ופרק נפרד המסדיר את סמכויות הנציבות עצמה. לפי החוק, שר התחבורה מחויב להתייעץ עם נציב השוויון ועם ארגוני אנשים עם מוגבלות בעת קביעת תקנות נגישות לתחבורה. כלומר, לנציבות יש תפקיד לא רק בטיפול בתלונות פרטניות, אלא גם בעיצוב הכללים עצמם. כשפונים לנציבות עם תלונה על אירוע ספציפי, היא בוחנת אותו בעיקר דרך השאלה האם הופרה חובת הנגישות או האם הייתה אפליה על רקע מוגבלות.

האם אפשר לפנות לשני הגורמים על אותו אירוע

כן. אין מניעה חוקית או מעשית מהגשת אותה תלונה לשני הגופים במקביל. הם אינם מתחרים זה בזה אלא בוחנים היבטים שונים. אם, למשל, נהג אוטובוס סירב להוריד רמפה ותוך כדי כך אמר דברים מבזים כלפי הנוסע, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית תבחן את הפרת הרישיון והנוהל התפעולי, ונציבות שוויון זכויות תבחן את ההיבט של האפליה וההשפלה. הגשה כפולה אינה פוגעת בסיכויי הבירור, ולעיתים אף מחזקת את הטיפול בתלונה כי שני גורמים מודעים לאותו אירוע.

מה כל גורם לא יכול לעשות

חשוב להבין את המגבלות: אף אחד מהגופים הללו אינו מוסמך לפסוק פיצוי כספי אישי לנוסע שנפגע. הטיפול שלהם הוא מנהלי, ומכוון לבירור, תיקון נוהל, ובמקרים המתאימים הטלת סנקציות על המפעיל. אם המטרה שלכם היא לקבל פיצוי אישי בגין הנזק או עוגמת הנפש שנגרמו, יש לפנות בנפרד להליך אזרחי, בין אם בבית משפט רגיל ובין אם בבית משפט לתביעות קטנות, בכפוף לייעוץ משפטי.

איך לבחור נכון על סמך אופי האירוע

ככלל אצבע: אם מדובר בתקלה תפעולית טהורה, רמפה מקולקלת, נהג שלא ידע איך להפעיל את הציוד, כדאי להתמקד בפנייה לרשות הארצית לתחבורה ציבורית. אם באירוע יש יסוד ברור של יחס מפלה, זלזול, או סירוב מכוון ולא טכני, כדאי להוסיף גם פנייה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. במקרים לא ברורים, עדיף לפנות לשניהם ולתת לכל גורם להחליט אם הנושא בתחום סמכותו.

מה קורה כשהתשובות משני הגופים סותרות

לפעמים קורה שהרשות הארצית לתחבורה ציבורית קובעת שהמפעיל פעל כשורה, בעוד שהנציבות רואה באותו אירוע הפרה של חובת הנגישות. אין בכך סתירה ממשית, מכיוון שכל גוף בוחן שאלה שונה: האחד בוחן עמידה בתנאי הרישיון התפעוליים, והשני בוחן עמידה בחובות שבחוק השוויון. אם קיבלתם תשובות שונות משני הגופים, אפשר לפנות לנציבות ולבקש הבהרה כיצד המסקנה שלה משפיעה על האפשרות להמשיך בהליך אזרחי, שכן קביעה של הנציבות בדבר הפרת החוק עשויה לשמש ראיה תומכת אם בסופו של דבר תבחרו להגיש תביעה.

שאלת התיאום בין המשרדים

מאחר שהחוק עצמו מחייב את שר התחבורה להתייעץ עם נציב השוויון בקביעת תקנות נגישות, קיים כבר מנגנון פורמלי המקשר בין שני הגופים ברמת המדיניות. זה לא אומר שכל תלונה פרטנית עוברת ביניהם באופן אוטומטי, ולכן באחריותכם כפונים לוודא שכל גורם רלוונטי אכן קיבל את התלונה בנפרד, ולא להסתמך על כך שגורם אחד יעביר אותה לגורם השני מיוזמתו.