עבר ניתוח ירך בגלל מחלת פרתס בגיל 15: הרשלנות נדחתה, אבל קיבל 150 אלף שקל על פגיעה באוטונומיה
פסיקה אמיתית הראתה שגם כשבית המשפט דוחה טענת רשלנות רפואית וקובע שהניתוח בוצע כהלכה, אפשר לקבל פיצוי על פגיעה באוטונומיה אם לא הוסבר במדויק סיכון ספציפי אחד, גם בלי קשר סיבתי להחלטה עצמה.
עובדות מהירות
- בשנת 2007, בהיותו בן 15, עבר נער ניתוח במחלקה לאורתופדיה בבית החולים לילדים על שם דנה (בניהול המדינה, כבעלת איכילוב), בגלל מחלת פרתס בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, 5 מתוך 5.
- כשהיה בן 31 תבע את המדינה, בטענה שהצוות הרפואי התרשל בכך שהחליט על ניתוח בלי למצות קודם טיפול שמרני, ושלא הוסבר לו ולהוריו באופן מספק על הסיכונים האפשריים ועל חלופות הטיפול לפני שחתמו על טופס ההסכמה.
- מומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' יונה קוסאשוילי, קבע שהבחירה בניתוח הייתה מבוססת ותאמה את הסטנדרט הרפואי המקובל, ושאין יסוד לקביעה הספקולטיבית שטיפול שמרני בלבד היה מספיק. בית משפט השלום בחיפה, השופטת אפרת קריב, דחה לכן את טענת הרשלנות ברשלנות ברפואה.
- עם זאת, קבעה השופטת כי מתוך חצי שנה של ביקורים וייעוצים לפני הניתוח, לא הוסבר להורים באופן ברור וחד משמעי שהניתוח עשוי להסתיים בכך שהרגל תהיה נטויה כלפי חוץ, אף שזו הייתה תוצאה אפשרית וצפויה. השופטת ציטטה את מאמרו של השופט יצחק עמית, "הסוס הפרא של הפגיעה באוטונומיה", וקבעה שאין צורך להוכיח שהגילוי המלא היה משנה את ההחלטה כדי לפסוק פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
- בית המשפט חייב את המדינה לשלם לתובע 150,000 שקל בגין הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות ניהול המשפט ושכר חוות הדעת, ודחה את טענת ההסכמה שלא מדעת כעילה לפיצוי נוסף על סמך קשר סיבתי להחלטה עצמה.
פסיקה אמיתית מבית משפט השלום בחיפה הראתה שגם כשבית המשפט דוחה טענת רשלנות רפואית וקובע שניתוח בוצע כהלכה, אפשר בכל זאת לקבל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אם לא הוסבר למטופל או להוריו, במדויק, סיכון ספציפי אחד מתוך הסיכונים האפשריים, גם בלי קשר סיבתי מוכח בין אותו מחדל לבין ההחלטה לעבור את הטיפול.
מה קרה
בשנת 2007, בהיותו בן 15, עבר נער ניתוח במחלקה לאורתופדיה בבית החולים לילדים על שם דנה, בגלל מחלת פרתס (נמק בראש עצם הירך) בדרגת החומרה החמישית, החמורה ביותר. כשהיה בן 31 תבע את המדינה, בטענה שהצוות הרפואי התרשל בהחלטה לנתח ובביצוע הניתוח עצמו, ושלא הוסבר לו ולהוריו באופן מספק על הסיכונים לפני שחתמו על טופס ההסכמה.
למה טענת הרשלנות נדחתה
מומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' יונה קוסאשוילי, קבע שההחלטה לנתח הייתה מבוססת ותאמה את הסטנדרט הרפואי המקובל באותה עת, לאחר שהטיפול השמרני כבר ניסה ולא הביא לשינוי מהותי. השופטת אפרת קריב קיבלה את חוות הדעת, ודחתה גם את הטענה שהניתוח עצמו בוצע באופן רשלני. הטיית הרגל כלפי חוץ שנותרה אחרי הניתוח הוגדרה כסיבוך כירורגי מוכר, לא כתוצאה של כשל בביצוע.
הפגיעה באוטונומיה: מה גרם לפיצוי
השופטת קבעה שמתוך חצי שנה של ביקורים וייעוצים לפני הניתוח, לא הוסבר להורים באופן ברור שהניתוח עשוי להסתיים בכך שהרגל תהיה נטויה כלפי חוץ, אף שזו הייתה תוצאה אפשרית וצפויה לרופאים. השופטת הדגישה שאין צורך להוכיח שגילוי מלא היה משנה את ההחלטה לעבור את הניתוח, כדי לפסוק פיצוי בגין הפגיעה בזכות לקבל החלטה מיודעת כשלעצמה.
הפיצוי שנפסק
בית המשפט חייב את המדינה לשלם לתובע 150,000 שקל בגין הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות ניהול המשפט ושכר חוות הדעת הרפואית, ודחה את יתר הטענות, הן לרשלנות והן להסכמה שלא מדעת כעילה הדורשת קשר סיבתי להחלטה.
מה המשמעות עבורכם
אם אתם או ילדכם עומדים לפני ניתוח או טיפול רפואי משמעותי, חתימה על טופס הסכמה כללי אינה סוף פסוק. כדאי לבקש מהרופא המטפל לפרט, ואם אפשר גם בכתב, מהן התוצאות הספציפיות האפשריות אחרי הטיפול, לא רק רשימת סיכונים כללית, ולשמור את כל התיעוד. אם מתברר בדיעבד שמידע ספציפי וצפוי לא הובהר, קיימת עילה עצמאית לבדוק, גם אם אין בסיס לטענת רשלנות בטיפול עצמו.
ליווי חינם בעברית
אם אתם או בן משפחה מתמודדים עם נכות שנגרמה, לטענתכם, מטיפול רפואי או מניתוח, צוות For You ישמח לעזור לכם להבין את הזכויות והאפשרויות שלכם בחינם בטלפון 03-382-5888. המידע כאן כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי אישי.
שאלות נפוצות
אם בית המשפט קבע שהניתוח בוצע נכון ושלא הייתה רשלנות, איך בכל זאת נפסק פיצוי?
כפי שעלה בפסיקה שתוארה כאן, פגיעה באוטונומיה היא עילה נפרדת מרשלנות רפואית. גם כשהטיפול עצמו תקין, אם לא נמסר מידע חיוני וספציפי לפני שהמטופל (או הוריו, אם היה קטין) נתנו הסכמה, אפשר לקבל פיצוי על עצם הפגיעה בזכות לקבל החלטה מיודעת, גם בלי להוכיח שההחלטה הייתה משתנה.
מה ההבדל בין הסבר כללי על סיכוני ניתוח לבין מה שחייב להיות מוסבר?
כפי שעלה בפסיקה שתוארה כאן, הסבר כללי על כך שקיימים סיכונים וסיבוכים לא תמיד מספיק. אם קיימת תוצאה ספציפית וצפויה, כמו שינוי במנח האיבר אחרי הניתוח, יש צורך להסביר אותה במפורש, ולא להסתפק בהנחה שהיא נכללת מכללא בהסברים הכלליים.
חתמנו על טופס הסכמה לניתוח, האם זה לא סוגר את הנושא?
כפי שעלה בפסיקה שתוארה כאן, חתימה על טופס הסכמה אינה מספיקה כשלעצמה. בית המשפט בודק אם בפועל הוסבר למטופל, או להוריו, כל מידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי להחליט, ולא רק אם נחתם מסמך פורמלי.
מה אפשר לעשות לפני ניתוח כדי להגן על הזכות הזו?
כפי שעלה בפסיקה שתוארה כאן, מומלץ לבקש מהרופא לפרט בכתב, ולא רק בעל פה, אילו תוצאות ספציפיות אפשריות בתר ניתוחיות קיימות, מעבר לרשימת סיכונים כללית, ולשמור את התיעוד. אם מתברר בדיעבד שתוצאה ספציפית וצפויה לא הוסברה, יש בסיס לבדוק עילת פגיעה באוטונומיה בנפרד משאלת הרשלנות.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 26.10.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888