מ-40% ל-60%: שלושה שינויי חקיקה ששינו מי זכאי לקצבת נכות כללית
מחקר הביטוח הלאומי מפרט שלושה שינויי חקיקה, מדחיית גיל הפרישה ועד החמרת סף הנכות הרפואית מ-40% ל-60%, שהשפיעו על מספר מקבלי קצבת נכות.
עובדות מהירות
- בעשור הראשון של שנות האלפיים נחקקו שלושה חוקים שהשפיעו על מספר מקבלי קצבת נכות כללית, במסגרת מדיניות שביקשה לצמצם את היקף ההוצאות הממשלתיות (עמוד 11 במסמך).
- החוק הראשון דחה את גיל הפרישה מ-60 ל-62 (ובהמשך אף יותר) לנשים ומ-65 ל-67 לגברים, מה שהוביל להארכת משך השהות במעמד נכות ולגידול באוכלוסייה הפוטנציאלית לקבל את הקצבה (עמוד 11 במסמך).
- החוק השני קבע שמי שקיבל קצבת נכות סמוך להגיעו לגיל הזקנה זכאי לקצבת זקנה בסכום שאינו קטן מסכום קצבת הנכות ששולמה לו לפני הגיעו לגיל הפרישה, שינוי שתרם להגדלת הכדאיות בקבלת קצבת נכות (עמוד 11 במסמך).
- החוק השלישי החמיר את הקריטריונים לבחינת נכות רפואית לנכים: סף הנכות המזכה בקצבה עלה מ-40% ל-60%, למעט נכים שהליקוי העיקרי שלהם הוא 25% לפחות (עמוד 11 במסמך).
לצד גורמים דמוגרפיים וכלכליים, מחקר הביטוח הלאומי מצביע על כך שגם שינויי חקיקה שנעשו במפורש כדי לצמצם את ההוצאה הממשלתית השפיעו, לעיתים באופן לא צפוי, על מספר מקבלי קצבת הנכות הכללית בישראל. בראשית שנות האלפיים, במסגרת המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה והשאיפה לצמצם את היקף ההוצאות הממשלתיות, הוחלט על קיצוץ בתשלומי ההעברה שמשלם הביטוח הלאומי, ובין היתר נחקקו שלושה חוקים מרכזיים שהשפיעו על מספר מקבלי קצבת הנכות.
דחיית גיל הפרישה
השינוי הראשון היה דחיית גיל הפרישה מ-60 ל-62, ובהמשך אף ליותר מכך, עבור נשים, ומ-65 ל-67 עבור גברים. לכאורה מדובר בצעד שאמור היה לצמצם הוצאות על קצבאות זקנה, אך המחקר מראה שהיתה לו השפעה נגדית על ענף הנכות: דחיית גיל הפרישה הובילה להארכת משך השהות במעמד נכות עבור מי שכבר קיבל את הקצבה, וגם לגידול באוכלוסייה הפוטנציאלית שיכולה לקבל קצבת נכות, שכן טווח הגילים הרלוונטי לזכאות התארך בהתאם.
קצבת זקנה שלא נופלת מקצבת הנכות
השינוי השני נגע למי שכבר מקבל קצבת נכות ומתקרב לגיל הזקנה. נקבע כי מי שקיבל קצבת נכות סמוך להגיעו לגיל זיקנה זכאי לקצבת זקנה בסכום שאינו קטן מסכום הקצבה ששולמה לו לפני שהגיע לגיל הפרישה. המחקר מציין שמדובר בשינוי שתרם להגדלת הכדאיות של קבלת קצבת נכות, מכיוון שהוא ביטל חשש מירידה חדה בהכנסה עם המעבר מקצבת נכות לקצבת זקנה.
סף נכות רפואית מחמיר יותר
השינוי השלישי פעל בכיוון ההפוך, ולמעשה החמיר את הקריטריונים לזכאות: סף הנכות הרפואית שנדרש כדי לזכות בקצבה עלה מ-40% ל-60%, למעט נכים שהליקוי העיקרי שלהם הוא 25% לפחות, שעבורם נשמר סף נמוך יותר. שלושת השינויים יחד, כפי שהמחקר מתאר, ממחישים כיצד מדיניות שנועדה לצמצם הוצאה ציבורית יכולה בפועל להוביל בעת ובעונה אחת גם להארכת השהות במערכת קצבאות הנכות וגם להקשחת התנאים להיכנס אליה מלכתחילה.
שאלות נפוצות
איך דחיית גיל הפרישה השפיעה על מספר מקבלי קצבת נכות?
דחיית גיל הפרישה, מ-60 ל-62 לנשים ומ-65 ל-67 לגברים, הביאה להארכת משך השהות במעמד נכות ולכן גם לגידול במספר מקבלי הקצבה (עמוד 11 במסמך).
מה השתנה בסף הנכות הרפואית המזכה בקצבת נכות?
הסף עלה מ-40% ל-60%, פרט לנכים שהליקוי העיקרי שלהם הוא 25% לפחות (עמוד 11 במסמך).
מה קורה למי שקיבל קצבת נכות סמוך לגיל הפרישה?
לפי החוק שתואר במחקר, הוא זכאי לקצבת זקנה בסכום שאינו קטן מסכום קצבת הנכות ששולמה לו קודם לכן (עמוד 11 במסמך).
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 14.09.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888