אין ממה להתבייש: מה מחקר ביטוח לאומי מגלה על סטיגמה סביב גמלת סיעוד באלצהיימר
רוב הציבור תומך בהגדלת התקציב לגמלת הסיעוד ורואה בה עזרה לגיטימית. מה המחקר מלמד על סטיגמה עצמית מול המציאות.
עובדות מהירות
- המחקר מצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שני סוגי סטיגמה: רמת “סטיגמת הזהות” (איך תופסים את מקבלי הגמלה) הייתה נמוכה בממוצע, 1.9 מתוך 5, בעוד ש“סטיגמת היחס” כלפי תהליך הבקשה הייתה גבוהה יותר, 2.9 מתוך 5 (עמוד 22 במחקר).
- רק 6.5% מבני המשפחה הסכימו עם ההיגד שמקבלי גמלת סיעוד הם קשישים שהמשפחה לא דואגת להם (עמוד 21 במחקר).
- 75.5% מבני המשפחה הסכימו שקבלת גמלת סיעוד דווקא מקטינה את הסיכוי להזנחת הקשיש החולה על ידי בני משפחתו (עמוד 21 במחקר).
- רוב מוחלט של המשתתפים, 86.5% במצטבר (43.5% ועוד 43.0%), סברו שעל הממשלה להקצות יותר או הרבה יותר משאבים לגמלת סיעוד, גם אם המשמעות היא העלאת מיסים או צמצום גמלאות אחרות (עמוד 23 במחקר).
- לעומת התמיכה הציבורית הרחבה, בקבוצות המיקוד האיכותניות חלק מהחולים עצמם ביטאו סטיגמה מופנמת כלפי עצמם, ותיארו את עצמם במילים כמו “יש לו כוח אבל אין לו מוח” (עמוד 5 במחקר).
אחת השאלות שדוח מחקר שהוגש למוסד לביטוח לאומי ניסה לבדוק היא האם קיימת “סטיגמת רווחה” סביב גמלת סיעוד לחולי אלצהיימר, כלומר האם אנשים נמנעים מלפנות כי הם חוששים להיתפס כ“רודפי הטבות” מהמדינה. התשובה שהתקבלה מורכבת יותר משנדמה, ומכילה חדשות טובות למי שמתלבט אם לפנות.
שני סוגי סטיגמה, ותוצאה שונה לכל אחד
המחקר הבחין בין שני מימדים נפרדים: “סטיגמת זהות”, כלומר איך התופסים את מי שמקבל את הגמלה, ו“סטיגמת יחס”, כלומר איך תופסים את תהליך הבקשה עצמו. הממצא המרכזי: רמת סטיגמת הזהות הייתה נמוכה יחסית, ממוצע של 1.9 מתוך 5, בעוד שסטיגמת היחס, כלומר התחושה שהתהליך מבזה, הייתה גבוהה בהרבה, 2.9 מתוך 5. במילים פשוטות: אנשים לא חושבים רע על מי שמקבל את הגמלה, הבעיה היא בדרך שבה מתייחסים אליהם בזמן הבדיקה.
מה הציבור באמת חושב על מקבלי הגמלה
הנתונים מדברים בעד עצמם. רק 6.5% מבני המשפחה שהשתתפו במחקר הסכימו עם ההיגד שמקבלי גמלת סיעוד הם קשישים שהמשפחה לא דואגת להם, נתון נמוך מאוד. לעומת זאת, 75.5% הסכימו שקבלת הגמלה דווקא מקטינה את הסיכוי להזנחת הקשיש החולה על ידי בני משפחתו, כלומר תופסים את הגמלה ככלי שמסייע למשפחה לתפקד טוב יותר, לא כתחליף לדאגה משפחתית.
הציבור רוצה תקציב גדול יותר, לא קטן יותר
ממצא בולט נוסף: רוב מוחלט של המשתתפים, כמעט 87% במצטבר, סברו שעל הממשלה להקצות יותר, או הרבה יותר, משאבים לגמלת סיעוד, גם אם המשמעות היא העלאת מיסים או צמצום גמלאות אחרות. זו לא תמונה של ציבור שמסתכל בביקורתיות על מי שמקבל את הגמלה, אלא של ציבור שרוצה שהיא תהיה נדיבה יותר.
הסטיגמה שכן קיימת: אצל החולים עצמם
עם זאת, בחלק האיכותני של המחקר, כלומר בקבוצות המיקוד, עלה דבר מטריד: חלק מהחולים עצמם ביטאו כלפי עצמם סטיגמה מופנמת, שאינה קשורה בהכרח לעמדת הסביבה. אחד המשתתפים תיאר את עצמו במילים “יש לו כוח אבל אין לו מוח”. התחושות הללו נראות כקשורות יותר לתפיסה כללית ותרבותית על המחלה עצמה, ולא לעמדה ממשית של בני המשפחה, שרובם הביעו כלפי החולים חמלה והבנה.
המסקנה למשפחות
אם אתם או בן משפחה מתמודדים עם היסוס לפנות לגמלת סיעוד מתוך בושה, כדאי לדעת שהמחקר מראה במפורש שהחברה הישראלית לא רואה בכך משהו מביש, אלא ההפך: רוב הציבור תומך בהרחבת הגמלה ולא בצמצומה. הבושה, כשהיא קיימת, קשורה בעיקר לתהליך הבדיקה עצמו, ולא לזכות המהותית לקבל את העזרה.
אם קשה לכם להתחיל את התהליך, אפשר לפנות בלי היסוס לעמותת For You בטלפון 03-382-5888.
שאלות נפוצות
האם יש סיבה אמיתית להתבייש בפנייה לגמלת סיעוד?
לפי המחקר, רוב הציבור בישראל תופס את גמלת הסיעוד כעזרה לגיטימית וחשובה, ואף תומך בהגדלת התקציב שלה. תחושת הבושה קשורה בעיקר לתהליך הבדיקה עצמו, ולא לעמדת הסביבה כלפי מי שמקבל את הגמלה.
למה חולי אלצהיימר עצמם לפעמים מרגישים יותר בושה מבני המשפחה שלהם?
המחקר מצביע על כך שחלק מהחולים מפנימים תפיסות סטיגמטיות כלליות על המחלה עצמה, בעוד שבני המשפחה והמטפלים המקצועיים שרואיינו הביעו בעיקר חמלה והבנה כלפיהם.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 09.10.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888