ועדות ובירוקרטיהעודכן: 28.07.2026

תמיכה נפשית לאחר תרומת איברים: המקום שממתין למשפחה גם שנים אחר כך

אילו משאבי תמיכה נפשית וקבוצות תמיכה מציע המרכז הלאומי להשתלות למשפחות שתרמו את איברי יקירן.

ההחלטה לתרום את איברי יקיר שנפטר היא רק תחילתו של תהליך. אחריה מגיע האבל, וזה יכול להיות אבל מורכב במיוחד: יש בו את הכאב הרגיל של האובדן, ולעיתים גם שאלות, ספקות, או צורך לדבר על ההחלטה עצמה עם מי שמבין באמת על מה מדובר. הידיעה שיש מקום ייעודי לתמיכה במצב הזה, ושהוא ממתין גם אם לא פונים אליו מיד, יכולה להיות בעצמה משמעותית.

מערך תמיכה ייעודי, לא כללי

המרכז הלאומי להשתלות (אדי) הקים מערך תמיכה מיוחד המיועד ספציפית למשפחות שכולות שתרמו את איברי קרוביהן. זהו הבדל חשוב: מדובר לא בקבוצת אבל כללית, אלא במסגרת שמבינה את ההקשר הייחודי של תרומת איברים, את המורכבות הרגשית שיכולה להתלוות אליה, ואת השאלות הספציפיות שרק משפחות אחרות שעברו את אותו תהליך יכולות להבין לעומק.

מי יכול להשתתף

הקבוצות פתוחות למגוון רחב של קרובי משפחה: הורים שכולים, בני ובנות זוג, יתומים שאיבדו הורה, וגם סבים וסבתות שאיבדו נכד או נכדה. הרעיון הוא לתת מקום לכל מי שנפגע מהאובדן, ולא רק למעגל המשפחתי הגרעיני.

אין לוח זמנים שצריך לעמוד בו

אחד הדברים החשובים ביותר לדעת הוא שניתן להצטרף לקבוצות התמיכה גם שנים רבות לאחר האובדן, ללא הגבלת זמן וללא הגבלת נסיבות. משמעות הדבר היא שאין "חלון הזדמנויות" שנסגר. משפחה שלא הרגישה מוכנה לפנות בשנה הראשונה, יכולה לפנות גם מאוחר בהרבה, כשהיא מרגישה שהגיע הזמן, או כשעולה צורך חדש לדבר על מה שקרה.

למה בכלל לפנות לקבוצה כזו

קבוצת תמיכה של משפחות שעברו חוויה דומה יכולה לתת דבר שקשה לקבל ממקורות אחרים: הבנה עמוקה של ההקשר הספציפי, בלי צורך להסביר מההתחלה מה בדיוק קרה ומה זה אומר לתרום איברים של קרוב. יש במפגשים כאלה גם מקום לשתף בתחושות שקשה לפעמים לשתף בסביבה הרגילה, כולל תחושות מעורבות, שאלות שלא נענו, או פשוט הצורך לדעת שלא לבד עוברים את זה.

איך פונים

הפנייה למערך התמיכה נעשית ישירות מול המרכז הלאומי להשתלות (אדי), הגוף האחראי על הפעלת התהליך כולו, מהפנייה הראשונית בבית החולים ועד הליווי הרגשי בהמשך הדרך.

למה קבוצה ייעודית שונה מתמיכה כללית באבל

לכל אבל יש את המורכבות שלו, אבל אבל שמלווה בהחלטה על תרומת איברים נושא עמו לעיתים שכבה נוספת: יש מי שמרגיש גאווה על כך שההחלטה הצילה חיים אחרים, ויש מי שנושא גם ספקות ושאלות ששבות וחוזרות. בקבוצה שמורכבת מאנשים שעברו סוג דומה של חוויה, אין צורך להסביר מאפס את הרקע, ואפשר להגיע ישר אל הרגש.

סבים, סבתות ואחים, לא רק ההורים או בן הזוג

חשוב להדגיש שמעגל התמיכה אינו מוגבל למי שנחשב קרוב משפחה מדרגה ראשונה בלבד. סבים וסבתות שאיבדו נכד או נכדה, למשל, חווים אבל עמוק לא פחות, ולעיתים תחושה שאין להם מקום מוכר להתאבל בו, כי תשומת הלב מופנית בדרך כלל להורים. מערך התמיכה של המרכז הלאומי להשתלות מכיר במעגל הרחב הזה ופותח את דלתותיו גם עבורם.

לא חייבים לדעת בדיוק מה רוצים מהפנייה

אפשר לפנות למערך התמיכה גם בלי לדעת בדיוק מה מחפשים: אולי רק לשמוע איך משפחות אחרות מתמודדות, אולי לשאול שאלה שמטרידה שנים, ואולי פשוט לשבת במקום שבו לא צריך להסביר הכל מההתחלה. אין צורך בסיבה מסוימת כדי לפנות, ואין גם זמן שבו כבר מאוחר מדי.