שוטרים, סוהרים, עובדי שירותי ביטחון וחיילי קבע: מסלול הביטוח הלאומי כשהפגיעה לא מוכרת בחוקי השיקום
פרק י״ג1 לחוק הביטוח הלאומי פורש רשת ביטחון מקבילה לשוטרים, סוהרים, עובדי שירותי ביטחון וחיילי קבע, לפגיעות בשירות שאינן מזכות בהכרה לפי חוקי השיקום.
עובדות מהירות
- פרק י״ג1 לחוק הביטוח הלאומי (סעיפים 295א עד 295ג), שנוסף בתיקון 185 ובתוקף מ-27.4.2017, מחיל את הוראות פרק ה׳ (נפגעי עבודה) וסדרת סעיפים נוספים על שוטר, סוהר, עובד שירותי הביטחון וחייל בשירות קבע, וכן על התלויים בהם שנפטרו.
- הכיסוי הזה חל רק כשהפגיעה שאירעה תוך כדי השירות ועקבו אינה "פגיעה מזכה" לפי חוקי השיקום (חוק הנכים וחוק משפחות חיילים), ואינה החמרה של פגיעה כזו שכבר הוכרה.
- לחייל בשירות קבע לא ישולמו גמלאות בעין (טיפול רפואי) ולא דמי פגיעה לפי הפרק הזה, כל עוד הוא עדיין נמצא באותו שירות.
- אם המוסד סבור שהתובע עשוי להיות זכאי גם להכרה לפי חוקי השיקום, הוא בודק זאת מול קצין תגמולים שמונה לפי אותם חוקים ומשהה את החלטתו עד לסיום הבירור; אם הוגשו שתי תביעות, המוסד לא בוחן את שלו עד להחלטה חלוטה במסלול חוקי השיקום.
- הגוף שאליו משתייך העובד, וכן משרד הביטחון, חייבים למסור למוסד כל מידע הנדרש להחלטה בתביעה, כולל התיק הרפואי, בתוך 21 ימי עבודה מהמועד שבו התבקש המידע.
מי שנפצע או חלה בזמן שירות במשטרה, בשירות בתי הסוהר, בשירותי הביטחון או כחייל בשירות קבע, חושב בדרך כלל על מסלול אחד: הכרה כנכה לפי חוקי השיקום, כלומר חוק הנכים או חוק משפחות חיילים. אבל לא כל פגיעה בשירות נכנסת להגדרה הצרה של אותם חוקים. עבור המקרים האלה בדיוק, חוק הביטוח הלאומי כולל פרק ייעודי, פרק י״ג1, שמעניק מסלול מקביל דרך המוסד לביטוח לאומי.
על מי חל הפרק
פרק י״ג1 לחוק הביטוח הלאומי, שנוסף בתיקון 185 ונכנס לתוקף ב-27.4.2017, חל על שוטר כהגדרתו בחוק המשטרה, סוהר כהגדרתו בחוק שירות בתי הסוהר, עובד שירותי הביטחון כהגדרתו בחוק שירות המדינה, וחייל בשירות קבע, וכן על מי שתלוי בכל אחד מהם ונפטר. החוק מחיל עליהם, בשינויים המחויבים, את הוראות פרק ה׳ (ביטוח נפגעי עבודה) ועוד רשימה ארוכה של סעיפים נוספים בחוק.
התנאי המרכזי: פגיעה שאינה מזכה לפי חוקי השיקום
הכיסוי לפי הפרק הזה חל רק כשהפגיעה, בין אם מדובר בחבלה ובין אם במחלה, אירעה תוך כדי השירות ועקבו, אך אינה "פגיעה מזכה לפי חוקי השיקום", כלומר אינה מזכה בהכרה כנכה או כנספה לפי חוק הנכים או חוק משפחות חיילים, ואינה גם החמרה של פגיעה כזו שכבר הוכרה. במילים אחרות, פרק י״ג1 נועד לסגור בדיוק את הפער שבין השירות בפועל לבין ההגדרות הצרות יותר של חוקי השיקום.
מגבלה חשובה לחייל בשירות קבע
לחייל בשירות קבע לא ישולמו לפי הפרק הזה גמלאות בעין, כלומר טיפול רפואי, וגם לא דמי פגיעה, כל עוד הוא נמצא עדיין באותו שירות. הוראה זו נועדה למנוע כפילות מול הטיפול הרפואי שהצבא עצמו מספק למי שעדיין משרת בו.
מנגנון תיאום כפול: לא לפני שקצין התגמולים הכריע
אחד החלקים המעניינים בפרק הוא מנגנון תיאום שנועד למנוע החלטות סותרות. אם המוסד סבור שהתובע עשוי להיות זכאי, בשל אותה פגיעה, גם להכרה לפי חוקי השיקום, הוא עורך בירור מול קצין תגמולים שמונה לפי אותם חוקים, ומשהה את החלטתו עד לסיום הבירור. הוגשה תביעה גם למוסד וגם לפי חוקי השיקום, המוסד כלל לא בוחן את התביעה שלו עד לקבלת החלטה חלוטה של קצין התגמולים, ואם הוגש ערעור על החלטתו, עד לקבלת החלטה חלוטה גם בערעור.
הגנה על תקופת ההתיישנות
מה קורה אם התביעה לפי חוקי השיקום נדחתה בסופו של דבר, מהטעם שהפגיעה לא הוכרה כחבלת שירות או כמחלת שירות? כאן החוק נותן הגנה: התקופה שחלפה מהגשת התביעה לקצין התגמולים ועד להחלטתו, או עד להחלטה בערעור, לא נספרת לצורך מניין תקופת ההתיישנות הרגילה לפי החוק (סעיף 296), כדי שהזמן שבו התביעה "תקועה" במסלול חוקי השיקום לא יפגע בזכות להגיש תביעה למוסד.
איסור כפל זכאות
החוק בנוי כך שלא ניתן לקבל כפל הכרה על אותה פגיעה. אם התביעה או הערעור לפי חוקי השיקום אושרו, או נדחו מכל טעם אחר שאינו קשור להגדרת "חבלת שירות" או "מחלת שירות", לא תקום בדרך כלל עילה לתביעה נפרדת לפי פרק י״ג1. ובכיוון ההפוך: אם התביעה לפי הפרק הזה אושרה, לא תקום עילה לתביעה לפי חוקי השיקום.
זרימת מידע בין הגופים
כדי שהמוסד יוכל להחליט בתביעה, הגוף שאליו משתייך העובד, וכן משרד הביטחון, חייבים למסור לעובד מוסמך של המוסד כל מידע הנדרש לצורך ההחלטה, כולל התיק הרפואי, ואת חומרי הבדיקה וההחלטות שניתנו בתביעה המקבילה לפי חוקי השיקום. המידע חייב להימסר בתוך 21 ימי עבודה מהמועד שבו התבקש, ואפשר למסור אותו כמסר אלקטרוני.
שורה תחתונה
מי שנפגע בשירות במשטרה, בבתי הסוהר, בשירותי הביטחון או כחייל בשירות קבע, ולא בטוח אם המקרה שלו נכנס להגדרות הצרות של חוקי השיקום, לא צריך לוותר. פרק י״ג1 לחוק הביטוח הלאומי נועד בדיוק למקרים כאלה. אם קיבלתם דחייה במסלול חוקי השיקום, או שאתם לא בטוחים לאיזה מסלול לפנות קודם, אפשר להתקשר אלינו ל-For You במספר 03-382-5888 ונעזור לכם למפות את האפשרויות.
שאלות נפוצות
על מי בדיוק חל פרק י״ג1?
על שוטר כהגדרתו בחוק המשטרה, סוהר כהגדרתו בחוק שירות בתי הסוהר, עובד שירותי הביטחון כהגדרתו בחוק שירות המדינה, וחייל בשירות קבע, וכן על התלויים בכל אחד מהם שנפטר. התנאי המרכזי הוא שהפגיעה אירעה תוך כדי השירות ועקבו, ואינה מזכה בהכרה לפי חוקי השיקום.
למה בכלל צריך מסלול נפרד מהביטוח הלאומי, אם קיימים חוקי השיקום?
משום שחוקי השיקום (חוק הנכים וחוק משפחות חיילים) מכירים רק בפגיעות שהן "פגיעה מזכה" לפי אותם חוקים. פרק י״ג1 בא לסגור פער ולתת רשת ביטחון מקבילה בדיוק לאותם מקרים שבהם הפגיעה אירעה בשירות, אבל אינה נכנסת להגדרה הצרה יותר של חוקי השיקום.
אפשר לקבל גם הכרה לפי חוקי השיקום וגם גמלה לפי הפרק הזה?
לא, ככלל. החוק בנוי כך שאם התביעה אושרה או נדחתה מטעם אחר כלשהו במסלול חוקי השיקום, לא תקום עילה לתביעה נוספת לפי פרק י״ג1, ולהפך: אם התביעה לפי הפרק הזה אושרה, לא תקום עילה לתביעה לפי חוקי השיקום. המטרה היא למנוע כפל זכאות על אותה פגיעה.
מה קורה לתקופת ההתיישנות בזמן שממתינים להחלטת קצין התגמולים?
אם התביעה או הערעור לפי חוקי השיקום נדחו מהטעם שהחבלה אינה חבלת שירות או שהמחלה אינה מחלת שירות, התקופה שחלפה מהגשת התביעה לקצין התגמולים ועד להחלטתו, או עד להחלטה בערעור, לא נספרת לצורך מניין תקופת ההתיישנות הרגילה של תביעת נפגעי עבודה.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 20.08.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888