סירוב להשכיר נכס מסחרי לבעל עסק עם מוגבלות: מה אומר החוק בישראל
האם משכיר יכול לסרב להשכיר חנות או משרד ליזם עם מוגבלות בגלל המוגבלות שלו, ומה כן אפשר לעשות אם זה קורה בפועל.
עובדות מהירות
- חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אוסר במפורש אפליה מחמת מוגבלות בקבלה לעבודה, בתנאי העסקה, בקידום ובפיטורין, אבל אינו כולל סעיף מקביל שאוסר במפורש על משכיר לסרב להשכיר נכס מסחרי לאדם בגלל מוגבלותו.
- חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, מונה עילות אפליה אסורות (גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי והורות) שאינן כוללות מוגבלות, ובכל מקרה אינו עוסק בהשכרת נדל"ן אלא באספקת מוצרים ושירותים ובכניסה למקומות.
- מרגע שנחתם חוזה שכירות מסחרי והעסק פועל בפועל כמקום שנותן שירות לציבור, חלה על המקום חובת נגישות מכוח פרק ה1 לחוק שוויון זכויות, וסעיף 19ח(ד) לחוק מחייב את בעל הנכס או המחזיק בו לאפשר למי שחייב בביצוע התאמות הנגישות לבצע אותן בפועל, ללא קשר לרצונו הטוב.
- מי שסבור שנתקל ביחס מפלה בגלל מוגבלות יכול לפנות לקבלת ליווי והכוונה מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, גם במצבים שבהם אין עדיין עילת תביעה ברורה וממוקדת בחוק לגבי סירוב השכרה מסחרית עצמו.
יזם או יזמת עם מוגבלות שמחפשים חנות, משרד או סטודיו להשכרה, לפעמים נתקלים בסירוב שמנוסח בעדינות, אבל ברור למדי: המשכיר חושש מעלויות הנגשה, מתהליך רישוי מורכב, או פשוט מעדיף שוכר "פשוט יותר". השאלה הראשונה שעולה היא אם יש בכלל בסיס חוקי לטעון נגד סירוב כזה, ותשובה כנה מחייבת להבדיל בין מה שקיים בחוק בפועל לבין מה שאנשים מניחים שקיים.
מה כן אסור: אפליה בתעסוקה
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כולל פרק מפורש שאוסר אפליה מחמת מוגבלות ביחסי עבודה, ובכלל זה בקבלה לעבודה, בתנאי ההעסקה, בקידום ובפיטורין. זהו הסדר חקיקתי ברור וממוקד, עם מנגנוני אכיפה מוכרים. הבעיה היא שההסדר הזה נבנה סביב יחסי מעסיק ועובד, ולא סביב יחסי משכיר ושוכר של נכס מסחרי, כך שהוא לא חל באופן ישיר על המקרה של יזם שמחפש נכס להשכרה עבור העסק שלו.
מה עם החוק הכללי נגד אפליה בשירותים?
קיים בישראל גם חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, משנת 2000. חוק זה מונה רשימה סגורה של עילות אפליה אסורות: גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי והורות. מוגבלות אינה נמנית ברשימה הזו. מעבר לכך, החוק הזה עוסק באספקת מוצרים ושירותים ובכניסה למקומות, ולא בהשכרת נדל"ן מסחרי כשלעצמה, כך שגם אם מוגבלות הייתה נכללת בו, ספק אם היה חל על סירוב השכרה.
אז מה כן קיים ברגע שהחוזה נחתם
הפרק שמסדיר את נושא הנגישות בחוק שוויון זכויות, פרק ה1 שעוסק במקום ציבורי ושירות ציבורי, נכנס לתמונה ברגע שהעסק כבר פועל ופונה לציבור. אז חלה חובת נגישות על מי שאחראי בפועל להפעלת המקום, וסעיף 19ח(ד) לחוק מחייב באופן מפורש את בעל הנכס או המחזיק בו לאפשר למי שחייב בביצוע התאמת הנגישות לבצע אותה בפועל. במילים אחרות: גם אם אין היום איסור מפורש על סירוב השכרה מלכתחילה, קיימת חובת שיתוף פעולה ברורה לאחר שהעסק כבר קם, וסירוב לשתף פעולה בשלב הזה עלול להיחשב הפרת חובה חוקית של ממש.
מה כדאי לעשות בפועל
אם נתקלתם בסירוב שנשמע קשור למוגבלות, הצעד הראשון הוא לתעד: הודעות טקסט, מיילים או סיכום בכתב של מה שנאמר בפגישה. הצעד השני הוא לפנות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לקבלת ייעוץ, גם אם אין ודאות מוחלטת לגבי הסעד המשפטי המדויק, כי הנציבות מלווה פניות מגוונות ויכולה להצביע על הכיוון הנכון בהתאם לנסיבות הספציפיות. הצעד השלישי, המעשי ביותר, הוא לשקול לפתוח את המשא ומתן עם משכיר פוטנציאלי דווקא בהצגת מידע ברור על חלוקת האחריות והעלויות בחוק, כדי להפיג חשש לא מבוסס שגורם לסירוב מלכתחילה.
מה עוד אפשר לעשות במשא ומתן
מעבר לתיעוד ולפנייה לנציבות, כדאי לחשוב על המשא ומתן עצמו כהזדמנות למנוע את הבעיה מראש. אם ידוע לכם שהמשכיר חושש מעלויות הנגשה, אפשר להביא כבר לפגישה הראשונה מידע ברור על חלוקת האחריות הקבועה בסעיף 19ח לחוק, שמראה שהרבה מהעלות עשויה ליפול דווקא עליכם כשוכרים ולא עליו. הצגת המידע הזה בצורה עניינית, לפני שהחשש הכללי הופך לסירוב סופי, יכולה למנוע הרבה מהחיכוך שנוצר מתוך אי ודאות ולא מתוך רצון אמיתי להפלות.
לסיכום
- אין כיום בחוק הישראלי איסור מפורש וממוקד על סירוב משכיר להשכיר נכס מסחרי בשל מוגבלות השוכר, בשונה מהאיסור המפורש בתחום התעסוקה.
- ברגע שהעסק פועל בפועל כמקום ציבורי, קיימת חובת שיתוף פעולה מפורשת של בעל הנכס לפי סעיף 19ח(ד) לחוק שוויון זכויות.
- כדאי לתעד כל סירוב שנראה קשור למוגבלות ולפנות לנציבות שוויון זכויות לייעוץ.
- הצגת חלוקת האחריות והעלויות הקבועה בחוק כבר בשלב המשא ומתן יכולה להפחית סירובים שמבוססים על חשש כספי מוגזם.
שאלות נפוצות
משכיר סירב להשכיר לי חנות ואמר בפירוש שהוא חושש מעלויות הנגשה בגלל המוגבלות שלי, זה חוקי?
נכון להיום אין בחקיקה הישראלית סעיף ספציפי שאוסר במפורש על משכיר פרטי לסרב להשכיר נכס מסחרי מטעמי מוגבלות, בשונה מהאיסור המפורש שקיים בתחום התעסוקה. עם זאת, ברגע שהנכס מושכר ומופעל כעסק פונה לציבור, חלה על הצדדים חובת שיתוף פעולה בביצוע התאמות נגישות מכוח סעיף 19ח לחוק, ולכן שווה לתעד את מה שנאמר לכם בכתב ולפנות לנציבות שוויון זכויות לייעוץ, גם בלי ודאות מלאה לגבי הסעד המשפטי.
למה יש הבדל בין סירוב להעסיק מישהו לבין סירוב להשכיר לו נכס מסחרי?
כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בנה פרק שלם ומפורש שאוסר אפליה מחמת מוגבלות ביחסי עבודה, כולל קבלה לעבודה, תנאי העסקה, קידום ופיטורין. פרק זה לא חל על יחסי משכיר ושוכר של נכס מסחרי, ולכן במישור הזה מדובר בעיקר בעקרונות כלליים של חופש התקשרות, ולא באיסור סטטוטורי ממוקד וברור כמו בתחום העבודה.
למי פונים אם חושבים שסורבו בגלל המוגבלות?
נקודת הפנייה המתאימה היא נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמלווה פניות ותלונות הקשורות למוגבלות גם מעבר לתחומים שבהם קיים הסדר חקיקתי מפורש וממוקד. כדאי להגיע לפנייה עם תיעוד כתוב, כמו הודעות טקסט או מייל, של מה שנאמר במהלך המשא ומתן על השכירות.
אם כבר חתמתי חוזה שכירות, האם המשכיר יכול לסרב מאוחר יותר לתת לי לבצע התאמות נגישות?
ברגע שהחוזה נחתם והעסק פועל כמקום ציבורי, סעיף 19ח(ד) לחוק שוויון זכויות מחייב את בעל הנכס או המחזיק בו לאפשר למי שאחראי לביצוע ההתאמה לבצע אותה בפועל. סירוב לשתף פעולה בשלב הזה, בשונה מסירוב ההשכרה הראשוני, יכול להיחשב הפרה של חובה חוקית מפורשת.
קישורים רשמיים
המידע בעמוד זה כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. סכומים ותנאים מתעדכנים, ותשובה מחייבת תתקבל רק מהגורם הרשמי. עודכן לאחרונה: 28.07.2026. יש לכם שאלה על המצב האישי שלכם? חייגו חינם: 03-382-5888